אנציקלופדיה תעבורה ערך א'

 אוטובוס (זיכוי)

נהג אוטובוס הואשם בגרימת מוות ברשלנות של ילד שעמד בסמוך לאוטובוס. ניסוי שדה הראייה קבע, כי ישנו שטח מת של לפחות מטר אחד, שבו לא יכל הנאשם לראות את המנוח. השופטת ר. זוכוביצקי בבית המשפט השלום בירושלים זכתה את הנאשם, בקובעה, כי קיים ספק לגבי השאלה האם המנוח עמד בתחומו של אותו שטח מת, ספק זה יפעל לטובת הנאשם, עם זאת קובעת השופטת, כי על הנוהג בכלי רכב כבד המגביל את שדה ראייתו של הנהג, לצפות המצאותו של אדם, ובייחוד של ילד באותם שטחים מתים; לפיכך יש לצפות כי נהג אוטובוס היוצא מתחנה יוודא שהכביש פנוי ע"י הסתכלות במראה השמאלית והימנית וכן כי ירכון קדימה כלפי השמשה הקדמית, בעודו יושב במושב הנהג.

         ת"ע (י-ם) 5-527710-7, מ"י נ' בן עמי אוהב, פס"ת כרך ג', חו' 7, עמ' 3.

 אוטובוס (לחומרה)

– נהג אוטובוס הואשם בגרימת מוות ברשלנות של ילד שעמד בסמוך לאוטובוס. בית המשפט קבע, כי בשל מבנה האוטובוס, קיים שטח מת כלשהו, בית המשפט הניח לטובת המערער, כי המנוח נכנס לשטח זה בשלב מסוים. הנאשם חנה בצד שמאל של הדרך ולכן התרכז בצד ימין ע"מ להשתלב בתנועה. המצאותם של ילדים המשחקים באיזור, וקיומו של שטח מת בחזית האוטובוס, יוצרים חובת זהירות מוגברת על הנהג ההרשעה הושארה על כנה.

         ע"פ (ת"א) 3934/98  פריקה נ' מ"י, פס"ת כרך ג', חו' 7, עמ' 18.

אי התייצבות (לחומרה)

בית המשפט ביטל בערעור זיכוי שניתן בשל אי התייצבותו של עד התביעה המרכזי לישיבת ההוכחות ולאחר דחיות מרובות. בית המשפט הביע דעתו, כי במקרה דנן, ניתן היה להסתפק בפסיקת הוצאות, מאחר שכאשר מוגש כתב אישום, הציבור מצפה שהוא יתברר בצורה עניינית והוגנת ולא יוכרע על בסיס נימוקים טכניים.

         ע"פ (מחוזי חיפה) 710/98 מ"י נ' נחלה דקואר, טרם פורסם, הסניגור 19, אוקטובר 98', עמ' 13.

 אוטובוס (מדים)

טענת העותר היתה, כי חיובו, כנהג אגד, ללבוש מדים אחידים פוגע בזכויות היסוד שלו ובאינטרס ההסתמכות, יש לבטלו. בית המשפט העליון דחה את הטענה וקבע שגם אם יש בכך פגיעה, הרי שהיא קלה ועומדת בתנאי פיסקת ההגבלה. היחסים שבין אגד ועובדיו נקבעים בתקנון האגודה והנהלת האגודה יכולה לשנותן מעת לעת. שינוי זה אינו פוגע בבסיס ההסכמה שקיבל על עצמו המערער שעה שהצטרף לאגד ולכן לא נפגע אינטרס ההסתמכות שלו.

         ע"א 396/00 בן דע נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ, טרם פורסם, פד"י פקס, גליון 31/01, עמ' 1.

 אחריות פלילית (על מי שלא נהג) (לחומרה) אדם המתנדב לנהוג, מאחר שחברו שיכור מידי מכדי לנהוג, חב חובת זהירות כלפי מושא ההתנדבות. חובת זהירות זו

מקורה בעוולת הרשלנות שבפקנ"ז. נטישת נהג שיכור עם מפתחות הרכב על ידי מי שהתנדב להביאו לביתו, עלולה במקרה של תאונת דרכים, להקים כלפיו אחריות לתוצאותיה. מאחר שהאירוע כולו היה במסגרת הצפיות הסבירה אין לומר כי התנהגות הנאשם גרמה לניתוק הקשר הסיבתי.

         תפ"ח 95/97 מ"י נ' בוריס איקס, טרם פורסם, סניגור 16, יולי 98',  עמ' 7.

אחריות פלילית (לקולא)

גם הפרעה נפשית שאינה עולה כדי פסיכוזה, יכולה להחשב ל"מחלת נפש", הפוטרת את הסובל ממנה מאחריות פלילית.

         ת"פ (ת"א) 3816/94 מ"י נ' היי ביי בע"מ ואח', טרם פורסם, הסניגור 8, נובמבר 97', עמ' 9.

 אין להשיב לאשמה (זיכוי)

טענה לפי ס' 158 לחוק סדר הדין הפלילי תצדיק זיכוי כאשר אין בראיות התביעה אפילו "הוכחה לכאורה" לאשמה המיוחסת לנאשם. בשלב זה לא בוחן בית המשפט את אמינות הראיות. במקרה זה, לא היה עד התביעה בטוח שהמדובר במכונית הנאשם ולא זיהה את הנאשם בשום שלב. בית המשפט קובע, כי כדי לדחות את הטענה יש צורך באפשרות ממשית העולה מהראיות, כי הנאשם ביצע את העבירה ובמקרה דנן, אין זה כך.

         ת"פ (י-ם) 244/95 מ"י נ' בלאסי, טרם פורסם, הסניגור 9 דצמבר 97', עמ' 6.

אחורנית (לחומרה)

בית המשפט שלערעור קובע, כי על נוהג ברכב הנוסע לאחור קיימת חובה להקיף את הרכב בטרם יכנס אליו. במקרה זה יצאה המערערת עם רכבה מן החניון המקורה של ביתה. לאחר מס' מטרים של נסיעה לאחור, היא נעצרה על ידי אנשים שהיו ברחוב, ואז הסתבר כי מתחת למכוניתה מצוייה גופה של אישה. בית משפט השלום הרשיעה, בעבירת גרם מוות ברשלנות. בית המשפט המחוזי מאשר את ההרשעה וקובע כי ההשערה לפיה, מישהו אחר הניח את המנוחה ושהיא כבר מתה מאחורי הרכב, היא כה ספקולטיבית עד כי אין להתחשב בה.

         ע"פ (מחוזי – ת"א)  71223/99 קופ נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 39, יוני 2000, עמ' 9.

אופנוע (זיכוי) ראה באות פ', "פלאפון", ערך מס' 15.

אפלייה (לחומרה)

– בית המשפט המחוזי דוחה טענת אפלייה וקובע, כי לא ניתן להעלות טענה מעין זו במסגרת תקיפה עקיפה במהלך משפט פלילי. במקרה דנן, הורשעו המערערים בעבירה של ניהול עסק ללא רשיון וערערו על הרשעתם בבית המשפט המחוזי. טענתם היתה, כי העמדתם לדין הינה בגדר אפלייה בינם לבין עסקים אחרים שקיבלו רשיון בנסיבות דומות או שלא ננקטו נגדם הליכים על אף שאין להם רשיון.

– ע"פ (מחוזי – ת"א) 80074/99 גרבי נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 39, יוני 2000, עמ' 14.

אסיר (הפרת תנאי חופשה) (לקולא)

ועדת השחרורים סירבה לשחרר את העותר, שהינו אסיר בשחרור מוקדם, בשל הפרה אחת קלה של תנאי החופשה. בית המשפט המחוזי מבטל את החלטת וועדת השחרורים וקובע, כי בנתונים הקיימים בתיק, המעידים על כך שהעותר הוא אסיר חיובי בעל מוטיבציה שיקומית, יש לשחררו.

– עע"א 120/00 אנולדש נ' שב"ס, טרם פורסם, הסניגור 39, יוני 2000, עמ' 27.

אופנוע (זיכוי)ראה באות (ק) קש"ס בערך מס' 34.

– ע"פ (ח') 574/92 לוי נ' מ"י, פס"ת כרך ג', חו' 3, עמ' 21.

איזוק אלקטרוני- האיזוק האלקטרוני אינו חלופת מעצר אלא מעצר ממש- לקולא- שופט בית המשפט העליון י. עמית דן בערר על מעצר בגין עבירת מרמה ושוחד ולצורך הכרעה בערר התייחס השופט למעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני. השופט ציין כי על פי התיקון לחוק המעצרים, המעצר בפיקוח אלקטרוני אינו חלופת מעצר אלא מעצר ממש. בעניין זה כתב השופט:

"ביום 16.6.2015 נכנס לתוקפו חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2014. החוק נוסף כסימן ג1 לחוק המעצרים.

סעיף 22ב(א) לחוק המעצרים קובע כלהלן:

החלטה על מעצר בפיקוח אלקטרוני

22ב. מצא בית המשפט כי התמלאו התנאים למתן צו מעצר לפי הוראות סעיף 21(א), וכי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה כאמור בסעיף 21(ב)(1), רשאי הוא, בכפוף לשאר הוראות סעיף זה, להורות כי חלף החזקת העצור במקום מעצר, יימצא העצור במקום שיקבע ולמשך תקופה שיקבע, בתנאי פיקוח אלקטרוני (בחוק זה – מעצר בפיקוח אלקטרוני), אם התקיימו כל אלה: […] …

בעבר רווח השימוש במונח שחרור לחלופת מעצר באיזוק אלקטרוני, או נוסח דומה, על אף שבחוק המעצרים לא מופיע המונח חלופת מעצר. בתיקון לחוק, ביקש המחוקק לומר כי אין מדובר בחלופת מעצר, אלא במעצר בפיקוח אלקטרוני. ודוק: לא  מדובר בשינוי טרמינולוגי בלבד, אלא בשינוי תפיסתי של ממש. נאשם שנקבע כי ישהה תחת פיקוח אלקטרוני נחשב לעצור, כאשר המעצר בפיקוח אלקטרוני בא חלף מעצר, על כל ההשלכות הנובעות מכך, לרבות מגבלת הזמן וההוראות המיוחדות הקבועות בסעיפים 63-60 לחוק המעצרים. לעניין זה, אציין כי המחוקק הבחין בין מעצר רגיל למעצר בפיקוח אלקטרוני, לגביו נקבעו מגבלות זמן כפולות – תחילת משפט תוך 60 יום מהגשת כתב אישום, והארכה על ידי בית המשפט העליון בחלוף 18 חודשים, תוך אפשרות להאריך הפיקוח האלקטרוני ב-180 יום נוספים (להרחבה אודות החוק והשינויים בחוק המעצרים ראו רון שפירא "חוק הפיקוח האלקטרוני – הערות והארות" הסניגור 217 עמ' 10-4 (2015))". 

 בש"פ 4658/15 רונאל פישר נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 9.7.15.

איסור שימוש ברכב (הסעת נוסעים שלא כדין)

הצעת חוק לתיקון ס' 57 א' + 57 ב' לפקודת התעבורה, במטרה למגר את התופעות של הסעת נוסעים מעבר למספר הנוסעים המותר או הסעת נוסעים בשכר שלא כדין. מדובר בתופעות חמורות מאחר שהסעה ע"י נהג שאינו מיומן או ברכב שאינו מותאם להסעה גורמות לסיכון רב לחיי אדם. מאחר שהמניע לעבור עבירות אלו הוא כלכלי, מוצע לקבוע כי במקרה של ביצוע עבירה כזו ניתן יהיה למסור הודעה מנהלית של איסור שימוש ברכב לתקופה של 30 יום, ואם הורשע הנהג, יהיה בית המשפט רשאי להורות בצו על איסור שימוש ברכב לתקופה של 60 יום נוספים, בנוסף לכל עונש אחר.

 

– הצ"ח 3080, ח' באדר התשס"ב, 20/2/2002.

איסור שימוש- החובה "להעביר את הרכב" בגרירה הינה לשם ביצוע תיקונים במוסך ולא לאחר ביצועם- לקולא- שופט בית משפט לתעבורה בתל- אביב, א. זרזבסקי, נעתר לבקשה לביטול איסור שימוש ברכב. המדובר בהודעת איסור שימוש שהוצאה נגד המבקש בעקבות הודעת אי שימוש שניתנה ע"י שוטר בניגוד לתקנה 308(ד) למשך 30 יום. ב"כ המבקש טען כי המבקש תיקן את כל הטעון תיקון, והיה בדרכו למשרד הרישוי לצורך מבחן רישוי, ובדרכו לשם נעצר ע"י השוטר. לטענת ב"כ המאשימה, גם בנסיבות אלו אסור היה על המבקש לנהוג ברכב, והיה עליו להגיע לרשות הרישוי בגרירה, וזאת בהתאם להודעת איסור השימוש. ב"כ המבקש טען כי הבאת הרכב בגרירה הינה אך ורק לצורך תיקונים במוסך ולאחר מן רשאי הנהג לנסוע ברכב לצורך מבחן רישוי, לאחר שמילא את ההצהרה המתאימה בטופס.

בנמקו את ההחלטה לבטל את איסור השימוש כתב השופט:

"בנסיבות העניין מקבל אני את הפרשנות של המבקש מאחר ובהוראה כפי שהיא מפורטת בטופס ההצהרה אותו ממלא המבקש, אין שם את ההגבלה לפיה עליו להמשיך ולהגיע למשרד הרישוי בגרר. כתוב בהצהרה במפורש  "לא ישתמש אדם ברכב שעליו נמסרה הודעת איסור שימוש אלא לשם נסיעה לתיקונו… וכן להביאו למשרד הרישוי".

 כמו כן מצוין כי בנסיעה למשרד הרישוי אין להסיע ברכב נוסעים ואין להוריד מטען. אם היתה הגבלה של איסור נסיעה ברכב וכי היה צורך בגרירתו הוראה זו מן הראוי היה שתבוא במפורש. בנסיבות העניין אני מקבל את הבקשה ומורה על ביטול איסור השימוש ברכב מס' …".

– בפ"מ (ת"א) 417-06-13 בניסטי נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 9.6.13 (נסרק יחד עם טופס ההודעה על איסור השימוש)

אישום- סעיף האישום- כאשר סעיף האישום אינו מתאים קיימת הצדקה להתערבות שיפוטית- לקולא- ראה בהרחבה באות ס' – "סעיף אישום."

בגץ 7195/08 אשרף אבו רחמה נ' תא"ל אביחי מנדלבליט הפרקליט הצבאי, פס"ד מיום 1.7.09

 

אחריות פלילית (לקלוא)

בית המשפט העליון קובע, כי בהעדר הוראה מפורשת בחוק, אין להטיל אחריות שילוחית בפלילים, שכן יהא בכך כדי לפגוע בעקרון החוקיות ובחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כמו כן, קובע בית המשפט, כי לאור ס' 19 לחנה"ש, אם לא צויין בעבירה מהו היסוד הנפשי הנדרש, יש להוכיח מחשבה פלילית, זולת אם נקבע בעבירה כי די ברשלנות או אם המדובר בעבירת אחריות קפידה, וכלל זה חל גם על מעשים שנעשו עובר לחקיקתו, במידה והוא מקל עם הנאשם.

 

                        – ע"פ 7295/95 דיסנצ'יק נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 3, מאי 97', עמ' 8.          

 אמבולנס (לחומרה)

בית המשפט קובע, כי באמבולנס המסיע חולה במצב קשה, שמעורב בתאונת דרכים, רב הסיכון לחולה פי כמה מהסיכון שבהמתנה שניות אחדות. ההיתר שינתן לנוהג ברכב ביטחון אינו מוחלט אלא מחייב זהירות כפולה ומכופלת, כדי שלא לחרוג מכללי הבטיחות הדרושים בנסיבותיו של המקרה. בית המשפט יפעיל איזון של האינטרסים השונים. האינטרס של נהיגה זהירה ובטוחה בהתחשב בכל הנסיבות, והאינטרס להביא את החולה או הנפגע למקום שבו מוגשת עזרה רפואית במהירות, אך גם בזהירות. גם על נהג אמבולנס מוטלת חובת זהירות המחייבת אותו לנקוט אמצעי זהירות למניעת סיכון או פגיעה בעוברי דרך או בכביש.

 

 – ע"פ 3/96 ציונה לוזון נ' מ"י, פס"ת כרך ג', חו' 1 עמ' 44.

 

 איומים (לקולא)

בית המשפט המחוזי קובע שאמירה לשוטר, בנוסח "אני אראה לך במח"ש", אינה מהווה עבירת איומים. בית המשפט קובע, כי זכותו של כל אדם לפנות בתלונה למח"ש כנגד שוטרים, ולכן אין המדובר באיום בפגיעה שלא כדין, כנדרש לצורך הרשעה בעבירת איומים.

 

– ע"פ (מחוזי נצרת) זיגדון נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 58, ינואר 2002, עמ' 12.

 אוטובוס – (זיכוי) – ראה באות ק', קטלני, ערך מס' 22.

– ע"פ (ת"א) 650/97 אפריים נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 8, נובמבר 97', עמ' 11.