אנציקלופדיה תעבורה – ערך ב`

 

  1. ביטול פסק דין ראה באות ג' בערך גז"ד שינוי לקולא.
  2. בוחן משטרתי יש לאפשר לנאשם המבקש זאת לדחות את הדיון ולזמן לעדות את הבוחן המשטרתי, כאשר עדותו של זה יכלה ליצור ספק לגבי אשמו של הנאשם.

       ע"פ (ת"א) 3678/98 ברוך ארביב נ' מ"י, פס"ת כרך ג', חו' 4, עמ' 21.

 

  1. בוחן (זיכוי) הבוחן לא בדק את הסימן שגלגלי המכונית היו צריכים להשאיר על הכביש ולכן לא ניתן לקבוע באופן מדויק מהו מקום ההתנגשות. ממצאים הניתנים מטבעם להזזה, כגון מיקום רגבי עפר או מיקום הקסדה, חשיבותם מוגבלת. השופט נ. ממן בבית המשפט השלום בטבריה.

       ת"ד (טבריה) 95819/95 מ"י נ' מונדר חטיב, פס"ת כרך ג', חו' 7, עמ' 30.

 

  1. בהעדר (לחומרה) המערער כתב על טופס ההזמנה לדין כי הוא כופר באשמה, ולא הגיע לדיון ההקראה. בית המשפט קמא הרשיע אותו בהעדרו. בית המשפט שדן בערעור מאשר את ההרשעה, ודוחה את טענת הנאשם כי נוכח הודעתו הכתובה היה על בית המשפט קמא לזמנו ישר לישיבת ההוכחות, זאת מאחר שלא ניתן לפסוח על ההליך של הקראת האישום הפותח את ההליך הפלילי. לא היתה לנאשם רשות ליטול את הדין לידיו, ולקבוע סדרים לבית המשפט בעצמו.

 

  1. בוחן בית המשפט קובע, כי דו"ח בוחן מהווה חוו"ד של מומחה לכל דבר ועניין, העשויה מרובד עובדתי ומרובד של חוו"ד מקצועית. כאשר, בניגוד למומחה רגיל, משתתף הבוחן גם באיסוף ושימור העובדות עליהן מתבססת חוות הדעת. על הבוחן להציג בפני בית המשפט את כל העובדות אותן אסף וזאת במנותק ממסקנותיו. כל חומר עובדתי כזה מהווה חומר חקירה, ועליו להיות בתיק המשטרה, הפתוח לעיון הסנגוריה. מכאן, יוצא שעל הממצאים, אותם אסף הבוחן, אין להוסיף ראיות בשלב ההוכחות אלא אם מדובר במקרה חריג, בו התגלו ראיות נוספות או שנתגלתה טעות וגם אז ישקול זאת בית המשפט בזהירות, תוך שמירה על זכויות הנאשם. כמו כן, ישקול בית המשפט הטלת הוצאות על התביעה. כמו כן, קובע בית המשפט, כי ב"כ התביעה יכול לשאול שאלות השלמה והבהרה על בסיס חוות הדעת, כל עוד אין מדובר בטענות חדשות, המפתיעות את הסניגור. כמו כן, יתכן ותוגש חוו"ד שלא תכיל מסקנה סופית. במקרה זה, לא יעיד הבוחן ולא יחווה דעתו בע"פ באשר למסקנתו הסופית, במסגרת חקירתו הראשית.

         ת' 5433/97 מ"י נ' איברהים אבו הייקל, פס"ת כרך ג', חו' 3, עמ' 35.

 

  1. ביטוח ביטוח פלסטיני – (לחומרה) השופט א. טננבוים מבית המשפט לתעבורה בירושלים קובע, כי ביטוח פלסטיני אינו תופס עפ"י פקודת הביטוח וזאת מאחר ויש צורך בהסמכת המבטח ע"י המפקח על הביטוח. הצורך באישור זה נובע מהרצון להגן על המבוטחים. דינה של חברת ביטוח כזו היא כדין כל חברת ביטוח זרה המבקשת לפעול בישראל, אשר צריכה לתת ערבויות לשביעות רצונו של המפקח. במצב כיום ביטוח פלסטיני אינו ביטוח עפ"י החוק.

– ת"ע (י-ם) 22378/97, 22445, 21414, 21231 מ"י נ' אבו עומר ואח', פס"ת כרך ג', חו' 2, עמ' 3:

"לסיכומו של דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, הגעתי למסקנות הבאות:

 – ביטוח פלסטיני, על סוגיו, אינו מהווה ביטוח על פי הוראות פקודת הביטוח רכב מנועי לרכב הרשום בישראל.

 –נסיעה ללא ביטוח תקף מהווה עבירה הן בשטח ישראל והן ב"איזור", הן על ידי אזרחי ישראל והן על ידי תושבי מזרח י-ם.  העבירה היא מסוג אחריות קפידה, שאין בה צורך ביסוד נפשי. ההגנה היחידה לעבירה מסוג זה היא ככתוב בחוק העונשין לגבי עבירות מסוג זה.

 אין מקום בענייננו להשתק פלילי ולא לטענה אחרת, הקשורה לכך.

חובה להוסיף, כי במקרה דנן הועלו שאלות משפטיות רבות ומעניינות, לפחות, מצידו התיאורטי, אולם לא היתה חובה לפסוק בהן סופית. מעבר לכך, לאור העומס, השורר בבתי-המשפט, ובעיקר בבתי המשפט לתעבורה, סברתי, כי לא יהיה זה נכון להיכנס בהן לעובי הקורה ומעבר לדרוש בענייננו כפי שאולי היה קורה בדיון אקדמי מעמיק.

לאור כך אני דוחה את כל טענותיה המקדמיות של ההגנה וקובע, כי עליה להשיב לאשמה בכל התיקים, שבהם הוגשו כתבי-אישום."

 

  1. בעלות בעלים במשותף – (לחומרה) המערער ואשתו רשומים במשותף כבעלים על כלי רכב, אשר צולם עובר באור אדום והמערער הורשע בעבירה. בית המשפט קובע, כי עדיף היה להעמיד לדין את שני בעלי הרכב, אך העמדה לדין של אחד מהם אינה פעולה שלא כדין, הפוגעת בהוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ס' 27 ב' לפקודת התעבורה קובע את החזקה, שרואים את בעל הרכב ולעניין זה גם מספר בעלים במשותף כאילו נהג ברכב בעת ביצוע העבירה, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב או הוכיח, שהרכב נלקח ממנו ללא ידיעתו ובלי הסכמתו. במקרה זה, מאחר שהמערער לא העיד, הרי שלא הוכיח מה שמוטל היה עליו להוכיח כדי להתנער מהחזקה. החזקה שבסעיף 27 ב' אינה משתנה רק מן הטעם, שיש יותר מבעלים אחד לרכב והיא חלה על כל אחד מבעליו של הרכב, אפילו ברור, כי רק אדם אחד יכול לעבור את העבירה.

         ע"פ (י-ם) 34/95 אזר ואח' נ' מ"י, פס"ת כרך ג', חו' 2, עמ' 40.

 

  1. ביטול פסק הדין (לחומרה) המבקש הורשע בהעדרו ונגזרה עליו פסילה בפועל. לאחר מכן נתפס נוהג והורשע בנהיגה בזמן פסילה, ובמסגרת עסקת טיעון נפסל רשיונו ל 3 שנים. לאחר מכן פנה המבקש לבית המשפט השלום אשר ביטל את פסק הדין בתיק הראשון וביטל את עונש הפסילה. בית המשפט העליון קובע, כי אין ספק שפסק הדין הראשון ניתן בסמכות. ביטולו היה לפנים משורת הדין ונועד "לאפשר לנאשם לטעון את טענותיו ולהוכיח את חפותו", משכך, קובע בית המשפט, כי ביטולו אינו יכול להשליך על העבר, ופועלו מיום ביטולו ואילך. מכאן, שכאשר המבקש, שידע על הפסילה, התעלם ממנה והמשיך לנהוג עד שנתפס והורשע אינו יכול למצוא את תרופתו בביטול גזר הדין.

         מ"ח 9564/01 אברהם זריקי נ' מ"י,  פורסם בתקציר סביר, כרך נ"ט 2, תשס"ב 2001/02, 28/2/02.

 

  1. בריונות כביש (לחומרה) ראה באות (ה) הסדר  טיעון, בערך מספר 57.

– ת"פ 1025/01 מ"י נ' איבגי, הסניגור 59, פברואר 2002, עמ' 32.

 

 

  1. ביקור במקום (זיכוי) ראה באות (ת) תחת תמרור, ערך מס' 14.

         ת' 35917/00 מ"י נ' זיתוני עמנואל, טרם פורסם.

 

 

  1. ביטול פסק דין (לקולא) שופטת בית המשפט המחוזי בת"א, ש. דותן, מקבלת את הערעור ומבטלת פסק דין שניתן בהעדר, וזאת למרות שמיום השפיטה  בהעדר חלפו שלוש שנים. מדובר היה בהרשעה בעבירת נהיגה ללא מסמכים תקפים, כאשר הוכח כי באותה העת היו בידי הנאשמת מסמכים אלו. השופטת קובעת, כי גם לאחר חלוף הזמן מן הראוי להעמיד את הדברים על דיוקם ולהרשיע בעבירה הנכונה.

– ע"פ 70972/01 בן חמו שמחה נ' מ"י, החלטה מיום 12/6/02, טרם פורסם.