ברח מבדיקת ינשוף – הואשם בנהיגה בשכרות

 

מה הדין בסירוב בדיקת ינשוף

 

 

נהג רכב נעצר על ידי שוטרים לצורך בדיקה האם בגופו מצוי אלכוהול.

 

לנהג נערכה בדיקת שכרות במכשיר "נשיפון".

 

הנהג נכשל בבדיקה וטען כי שתה "חצי כוס בירה בלבד".

 

אחד השוטרים שטיפל באירוע הודיע לנהג שהוא מעוכב לצורך בדיקה במכשיר הינשוף- מכשיר שעפ"י תוצאות הבדיקה בו ניתן להרשיע בנהיגת רכב בשכרות.

 

כששמע הנהג את הדרישה, החל בנסיעה מהירה ונמלט מהמקום. השוטרים ניסו לרדוף אחריו ולאתרו אך ללא הצלחה.

 

בהמשך אותר הנהג והובא לדין. הדיון התנהל בבית המשפט לתעבורה בירושלים. בבית המשפט טען הנהג כי עזב את המקום לאחר שסבר כי הבדיקה הסתיימה ובנוסף טען כי לא הוסברה לו המשמעות המשפטית של הסירוב להיבדק, כלומר לא הוסבר לו שמי שמסרב להבדק רואים אותו כשיכור ולכן אין לראות בבריחתו מהמקום משום סירוב לביצוע הבדיקה וזאת כיון שהנהג עזב את המקום טרם שהוסברה לו משמעות הסירוב.

 

שופט התעבורה דחה את טענות הנהג בדבר קיומה של טעות במצב דברים או במצב המשפטי. לאור זאת הורשע הנהג בבית המשפט לתעבורה בנהיגת רכב בשכרות וזאת מכוח הסירוב. בנוסף הורשע בנהיגת רכב בקלות ראש ואי ציות להוראת שוטר, כיוון שנמלט מהמקום.

 

 

האם תתקבל טענתו שלא הוסברה לו משמעות הסירוב להבדק ולכן לא ניתן להרשיעו בדין?

עונש המינימום בגין עבירה זו הינו שנתיים פסילת רישיון הנהיגה בפועל אך בית המשפט ראה את עצם הבריחה בחומרה יתרה והטיל על הנהג 36 חודשי פסילת רישיון הנהיגה בפועל, בנוסף לעונשים אחרים.

 

הנהג ערער באמצעות סנגורו לבית המשפט המחוזי בירושלים וערעורו נדחה.

 

לאחר מכן הגיש הנהג בקשת ערעור לבית המשפט העליון. בבקשה חזר על הטענה שמי שברח מהמקום טרם שהוסברה לו משמעות הסירוב, אין לראותו כמי שחלה לגביו חזקת השכרות מכוח הסירוב.

 

בעיקרון בית המשפט העליון אינו דן בערעור נוסף או "בגלגול שלישי" של התיק אלא אם המדובר בשינוי הלכה או בחוסר צדק בולט. בנוסף בית המשפט העליון אינו נוטה לתת רשות ערעור רק בשאלת העונש, למעט מקרים חריגים בהם העונש חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה בעבירות דומות.

 

עורך דין תעבורה לנהגים שיכורים

שופט בית המשפט העליון, אורי שהם, דחה את בקשת רשות הערעור תוך שציין שהעונש אינו חריג, מה גם שהתווספה לנהיגה בשכרות עבירות של נהיגת רכב בקלות ראש ואי ציות לשוטר.

 

למעלה מן הצורך התייחס השופט לגופו של עניין וכתב כי הבריחה של הנהג סיכלה, בעצם התנהגותו, את האפשרות לתת לו הסבר לגבי המשמעות המשפטית של הסירוב ולכן יש לראותו כמי שסרב למרות שהמשמעות לא הוסברה לו, שאחרת, כפי שפסק בית המשפט המחוזי "כל תוצאה אחרת מלבד הרשעה, כמוה כמתן הכשר לנהגים שיכורים לברוח משוטרים מבלי לאפשר להם לבצע את תפקידם".

 

קבלת טענת המבקש, לפי בית המשפט העליון, יכולה לשמש תמריץ למי שנוהג בשכרות לברוח מהמקום טרם שהוסברה לו משמעות הסירוב להבדק ובכך לחמוק מהרשעה.

 

בנוסף ציין השופט שהיו ראיות מספיקות להרשעה בשכרות או לחשד בנהיגת רכב בשכרות וזאת עקב כשלונו של הנהג בבדיקת הנשיפון ועל פי הודאתו ששתה חצי כוס בירה, וכן ציין השופט, שהנהג עצמו אמר, כשנחקר במשטרה: "אני יודע שלברוח מבדיקת ינשוף זה כמו שכרות ונחשב לשיכור מבחינת החוק". השופט ציטט בהסכמה את דברי שופט התעבורה לפיהם: "לטעמי הנאשם יכול היה לחסוך לעצמו את הטרחה המיותרת לניהול ההליך מאחר וטענתו הייתה נגועה לטעמי בחוסר תום לב".

 

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחתה והעונש נותר על כנו (רע"פ 319/14 שמעיה חמו נ' מדינת ישראל).