שופט התעבורה ברחובות חיים גמזו זיכה את הנהגת מאשמת גרימת המוות וזאת עקב הספק שנוצר בלבו, שמא הנהגת רק פגעה בהולכת הרגל ורכב אחר גרם למותה. לגבי ההפקרה קבע השופט כי בנסיבות העניין לא היה מוצדק להרשיע את הנהגת בהפקרה. השופט כתב שניתן להניח כי אי-העצירה בו במקום ובאופן מידי נבעה מפחד סובייקטיבי של הנהגת ולא מרצון להתחמק מאחריות. יחד עם זאת, השופט הרשיע את הנהגת בשורה ארוכה של עברות – נהיגה לא זהירה, אי עצירה במקום תאונה, הזזת רכב, אי הגשת עזרה ואי דיווח מידי למשטרה. לאור זאת, ובהתחשב בעברה התעבורתי שהיה ללא דופי ובכך שהיא עמדה ללדת, הטיל השופט על הנהגת קנס ופסילת רשיון הנהיגה בפועל למשך שנתיים.
המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי על הזיכוי מעברת ההפקרה, אך הערעור נדחה. על-כן ערערה המדינה, ברשות, לבית המשפט העליון. שופטת בית המשפט העליון, שושנה וולנשטיין קבעה כי אכן הנהגת לא התכוונה להתחמק מאחריות למעשיה, אך היא הפקירה את המנוחה בכביש למשך הזמן שעבר עד שחזרה למקום התאונה יחד עם בעלה. לאור זאת, הורשעה הנהגת בבית המשפט העליון בעברת ההפקרה. אולם, לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה ולמרות שהרשעה בגין עברת ההפקרה מחייבת הטלת עונש מאסר בפועל של עד 7 או 9 שנים, החליט בית המשפט העליון להטיל על הנהגת עונש מאסר של יום אחד בלבד. מאחר שהנהגת נכחה בדיון בבית המשפט העליון, החליטו השופטים כי יש לראות בכך ריצוי עונש המאסר.
חלפו חמש שנים מאז האירוע, הנהגת הייתה צעירה וניתן היה להבין את החשש שלה מעצירה בלילה (בשעה 21:30) על אם הדרך.
קרא עוד על:
