נהג רכב פרטי נסע ברמת גן מכיוון כפר היישוב לכיוון תל אביב.[1] במהלך הנסיעה, ליד רחוב המעגל, פגע הנהג למוות בהולכת רגל אשר חצתה את הכביש משמאל לימין. היה זה כביש רחב שמשני צדדיו חונות מכוניות, והתנועה זורמת בו בשני הכיוונים. הולכת הרגל אשר חצתה את הכביש, הספיקה לחצות את רוב רוחבו של הכביש, אולם כאשר הנהג הבחין בה הוא הסיט את רכבו ימינה לתוך רחוב המעגל, אך למרות זאת הולכת הרגל – אשר המשיכה בחציית הכביש – פגעה במראת צד השמאלית של הנהג ונהרגה. בוחן המשטרה קבע שהנאשם נהג אמנם במהירות מתאימה (30 קמ"ש), אולם כשהבחין בהולכת הרגל מבעוד מועד לא בלם מידית. למעשה, הוא בזבז זמן יקר על צפירה וסטייה, בעוד שלדעת הבוחן, נהג סביר היה חייב לבלום במקום.
מסקנת בוחן המשטרה הייתה, אפוא, שהנהג הפעיל שיקול דעתו המוטעה, פעל לא נכון, ועל כן נגרמה התאונה. לעומת זאת, שופטת בית משפט השלום בתל אביב, נורית אחיטוב, זיכתה את הנהג. בפסק-דינה כתבה השופטת שהנהג הפעיל שיקול דעת נכון; כאשר הבחין בסכנה הוא סטה ימינה ככל הניתן ואף צפר על מנת להזהיר את המנוחה. האם צריך היה הנהג לצפות שחרף ההתראה בצפירה והסטייה ימינה, תמשיך המנוחה בריצה לעברו ולא תיעצר ?! הנהג רשאי היה, לדעת השופטת, להניח כי המנוחה תנהג כפי שהולך רגל סביר היה נוהג למראה הסכנה ולמשמע האזהרה – כלומר תיעצר. לומר היום, כותבת השופטת, שכל נהג סביר במקומו של הנאשם היה בולם בלימת חירום ומי שנמנע מלפעול כך הוא רשלן, זו חכמה בדיעבד. בנוסף לכך, ציינה השופטת שלא הוכח כי בלימת חירום ללא סטייה הייתה מונעת את התאונה.
[1] ת.פ. 8231/89, מ.י. נגד חיים רבינא ראה בספרו של המחבר "תעבורה עקרי הלכות" עדכון מס' 5 עמוד 56 ערך 39.
המשך
קרא עוד על:
אי ציות לרמזור אדום
