34.כג. שכרות – זיכוי

 

הבדיקה נעשתה מבלי שנתמלאו הדרישות עפ"י הדין. לא הוכח שניתן אישור רופא לנטילת הדגימה וזאת בניגוד לסעיף 4 (ד) ו- 4 (ה) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה וחיפוש בגוף החשוד), תשנ"ו – 1996. החשוד היה פצוע. לא התקבלה הסכמתו לעשיית בדיקה." השאלה אם הנאשם היה בהכרה שעה שנלקחה ממנו הדגימה, אם לאו, לא הוכחה ונותרה פתוחה." להלן ציטוט ההחלטה במלואה:

 

"בתי המשפט

 

בבית המשפט המחוזי בחיפה                                    תיק פלילי 1012/97
בפני השופט י.דר.

 

מדינת ישראל – נ. עאסי אליאס

 

 

ה ח ל ט ה

 

 

      1.   כתב האישום מייחס לנאשם גרימת תאונה במהלך נהיגה כשהוא נתון להשפעת משקאות משכרים. על פי כתב האישום, רמת האלכוהול בדמו של הנאשם, עובר לתאונה, לא פחתה מ- 187 מ"ג/אחוז.

 

 

            התביעה הביאה בדיון הקודם את הבוחן, שהעיד שלבקשתו נלקח דם מן הנאשם על ידי איש נט"ן שהגיע למקום. באמצעות הבוחן הוגש טופס לבדיקת אלכוהול (ת/4).

 

 

            היום השמיעה התביעה את הפרמדיק בנט"ן, שהעיד על נטילת הדם.

 

 

2.   התביעה ביקשה להעיד את ד"ר אשר גופר, שהכין חוות דעת ביחס לדגימה שקיבל ורמת האלכוהול שנמצאה בה. הסניגור התנגד לקבילות חוות הדעת. הוא מנמק את התנגדותו בכך שדגימת הדם ניטלה מהנאשם שלא בהסכמתו, מבלי שמולאו הדרישות שבפרק השישי בתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

 

 

     הוא הפנה לזכותו של נהג לסרב למסור דגימת דם ולתוצאות הכרוכות בכך (תקנה 1169). עוד טען שבנטילת דגימת הדם מן הנאשם נפגעה פרטיותו.

 

 

     הסניגור הפנה לחוק יסוד: "כבוד האדם וחרותו", וביקש לקבוע על סמך הוראות חוק היסוד, שראיה שנלקחה שלא כדין, פסולה כראיה.

 

 

     עוד טען הסניגור לפגמים טכניים בדרך נטילת הדגימה, למשל, דרך החיטוי של אזור הדקירה בגוף הנבדק וכיוצ"ב.

 

 

3.   באת כח המאשימה השיבה שטענות הסניגור אינן נוגעות לקבילות, אלא למשקל. היא מפנה לפסיקה לפיה לא נתקבל בארץ העיקרון של "פרי העץ המורעל". עוד טענה שהנאשם היה מחוסר הכרה, ובמצבו זה לא ניתן היה לקבל הסכמתו או לשמוע סירובו לנטילת הדגימה.

 

4.   השאלה אם הנאשם היה בהכרה שעה שנלקחה ממנו הדגימה אם לאו, לא הוכחה ונותרה פתוחה. הבוחן העיד שהנאשם היה בהכרה. אבל מעדותו עולה כי דבריו אלה הם היקש הגיוני מכך שהנאשם צעק: "אדם הוא צועק הוא בהכרה…אני לא דיברתי עימו" (עמ' 13 ש' 20).
5.   על פי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד), תשנ"ו – 1996 (להלן – החוק), כאשר מסרב חשוד להסכים ל"חיפוש פנימי" בגופו, כמו נטילת דגימת דם, רשאית המשטרה לפנות לבית המשפט ולבקש היתר לחיפוש פנימי (סעיף 7).
בית המשפט רשאי להתיר עריכת חיפוש פנימי, בצו, באלו התנאים (ס' 8):
 "הוגשה הבקשה בהתאם לס' 7, לאחר שישמע את עמדת החשוד, יכול בית המשפט לאפשר בצו לערוך חיפוש פנימי וזאת, כששוכנע בהתקיימות כל הבאים:

 

1) התנאים לעריכת חיפוש הקבועים בחוק.

 

2) הצורך בהוכחת הקשר בין העבירה לחשוד או בהשגת הראייה גובר על פגיעה בחשוד, אשר כרוכה בעת ביצוע הפעולה הנדרשת.

 

3) בנסיבות העניין, אין דרך אחרת סבירה אשר תפגע בחשוד במידה פחותה, על מנת להשיג את הראיה או לצורך הוכחת קשר בין החשוד לביצועה של העבירה".

 

 

6.   העקרון הידוע כ"פרי העץ המורעל" לא התקבל בשיטתנו, גם לא לאחר חקיקת חוקי היסוד, אם כי פה ושם קיימת פסיקה בכיוון שונה, המבוססת על חוקי היסוד.

 

 

     כל עוד לא תצא הלכה מחייבת בענין זה מבית המשפט העליון, איני רואה בטיעונים בעניין זה, שטועניהם מתבססים על כתבי מלומדים, עילה לשנות מהותית מתפיסתנו המשפטית.

 

 

     הנושא העקרוני ראוי לדיון ולהרחבה, והייתי עושה כן אלמלא הצורך להכריע בהליך ולשמוע עדים שהוזמנו לדיון היום.

 

 

7.   נראה לי לנכון לבחון את השאלה כאילו היתה בפני בקשה להיתר, לפי סעיף 8 לעיל. נראה שהפרק השישי בתקנות התעבורה, ככל שהוא נוגע לחיפוש פנימי, כפוף להוראות החוק.

 

 

     בענייננו, לא התמלא התנאי הראשון, שכן לא הוכח שניתן אישור רופא לנטילת הדגימה.

 

     אני ער לכך שמדובר במבחן טכני, שכן הנאשם היה פצוע, החיפוש הפנימי היה פעולה שגרתית של נטילת דם במזרק, פעולה שגורה לחלוטין והנאשם עבר ודאי פעולות חודרניות חמורות בהרבה מיד עם הגיעו לבית החולים, אולם לשון החוק בעניין זה היא חד משמעית, הן בסעיף 8 והן בסעיף 4 (ד).
     אלמלא התנאי האמור, לא היה קושי לאשר בדיעבד את נטילת הדגימה, שכן התנאים שבסעיף קטן (א) (2) בדבר הצורך בהשגת הראיה והעדר דרך סבירה אחרת להשגת הראיה, מולאו.
8.   לא היה כל קושי בשעת מעשה, לקבל אישורו של רופא הנט"ן לנטילת הדגימה מן הנאשם, ובוודאי שצריך היה למלא את יתר התנאים שיש למלאם על פי תקנות התעבורה בעניין נטילת הדגימה. הדברים לא נעשו, וכתוצאה מכך, אין מנוס מקביעה שדגימת הדם אינה קבילה בהליך זה.
     ניתן היום 1.2.99 במעמד הצדדים.
                                                                       י. דר, שופט."
– ת"פ 1012/97 (מחוזי חיפה), מ"י נ' עאסי אליאס, (טרם פורסם).

 

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן