34.נא. שכרות – בדיקת דם – (לקולא)

להאזנה:

 

החוק

חוק החיפוש גובר על תקנות התעבורה בנוגע לבדיקת השכרות (בדיקת דם). ביהמ"ש העליון, השופט א. לוי בהסכמת השופטת מ. נאור והשופט י. עדיאל, מקבל את טענת הסניגור עו"ד י. טמיר לפיה בדיקת שכרות של נהג יש לבצע עפ"י העקרונות והכללים שנקבעו בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק החיפוש") ולא עפ"י ההסדר בתקנות התעבורה ותקנותיה.

 

לגוף העניין דחה ביהמ"ש את הערעור, הותיר את ההרשעה בעבירת הריגה ואת עונש המאסר לשנתיים וחצי בפועל ופסילת רישיון הנהיגה ל- 15 שנים על כנם וזאת כיוון שלא היה לדעת ביהמ"ש העליון בכשלים שהוכחו ובבדיקה בניגוד לחוק החיפוש כדי לפסול את תוצאות הבדיקה כראייה וזאת כיוון שלא היה בפגמים אלו משום פגיעה בהגנת המערער או עיוות דין. היתה עילה לבדיקת דם, הואיל ובמערער נכרו סימני שכרות, המערער נתן הסכמתו לבדיקת הדם וגם ידע את מטרתה , את נטילת הדם ביצע רופא ואם הרופא היה סבור כי בפעולה זו היתה כרוכה סכנה לבריאות המערער, הרופא היה נמנע מכך. במישור העיוני נקבע כמפורט לעיל.

 

 

ביהמ"ש מאזכר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו באומרו שחוק זה היה כאבן דרך בסוגיית החיפוש גם כן, שכן, משולב בחיפוש גם פגיעה בזכות יסוד של אדם לגופו, פרטיותו וכן, צנעת חיו, לבטח במקרים בהם החיפוש מצריך פעולות חודרניות". ביהמ"ש מאבחן בהתייחסו לחוק החיפוש בין "חיפוש חיצוני" ל"חיפוש פנימי".

"חיפוש חיצוני" שהוגדר בסעיף 1 לחוק, כולל שתי הפעולות שבהן יש שימוש בבדיקת השכרות: מתן שתן וכן, מתן דגימת אוויר בנשיפה. גם "חיפוש פנימי" הוגדר בסעיף 1 לחוק, והוא כולל, בין היתר, את בדיקת הדם, שאף היא נהוגה לצורך אימות או שלילת החשד בדבר שכרותו של אדם (הציטוט מתוך סעיף 7 לפסק דינו של השופט לוי). עפ"י השופט לוי (ראה ס' 7 לפסה"ד): "עקב החומר בפגיעה בפרטיותו אשר כרוכה בחיפוש הפנימי, נקבע- מי אשר רשאי להחליט על העריכה הינו קצין משטרה(ס' 4 א' לחוק) שעה שבחיפוש החיצוני סמכות זו נמסרה לשוטר (ס' 3 א' לחוק)". "על קצין משטרה (ס' 8 לפסה"ד, ס"ק ב') להסביר לחשוד בלשון המובנת לו את מטרות החיפוש הפנימי , סוגו ודרכי עריכתו, את זכותו שלא להסכים לחיפוש את האפשרות למתן היתר לעריכת חיפוש ע"י ביהמ"ש, ואת המשמעות המשפטית של סירובו (ס' 11 לחוק) (בלשון ס' 4 (ג) לחוק)".

 

 

התוצאה הינה איפוא, לדעתי (א.א) כי לפסק דין זה תהיה משמעות לגבי עבירת הסירוב, בעוד שאם בסופו של דבר יסכים החשוד להיבדק, גם שלא עפ"י הכללים, לא יהיה בכך, בהכרח, כדי לפסול את ממצאי הבדיקה באשר הלכת הפרי המורעל, לא אומצה בישראל. ס' 64 (ב) לפקודת התעבורה קובע כי "שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב… שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור להיבדק… ומי שנדרש כך חייב להיבדק כאמור". בס' 64 (ג) לפקודה הסמיך המחוקק את שרי התחבורה והבריאות להתקין תקנות בעניינים שונים, וביניהם אופן הבדיקות לגילוי שכרות… " בתקנה 169 לתקנות נקבע, כי הבדיקה תעשה ע"י נשיפה או ע"י מתן דגימות של דם או שתן. ועוד נקבע, כי בדיקת דם או שתן תעשה במעבדה או במוסד רפואי…". לפי ס' 2 (ב) לחוק החיפוש, "נקבע בחוק אחר הסדר שונה, באשר לחיפוש בגופו של חשוד יחול חוק זה בכפוף להסדר השונה שנקבע". ברם, חוק החיפוש לא נועד להכיר בכל הסדר שקדם לו אלא רק בהסדר שהיה מעוגן בחקיקה ראשית, שהרי נאמר – נקבע בחוק אחר הסדר שונה". ס' 2(ב) לחוק החיפוש אינו ישים איפוא להסדרי הבדיקה הקבועים בתקנות התעבורה באשר אלו האחרונות אינן בגדר חוק.

 

מסקנה

"המסקנה היא, איפוא, כי הסדר לבדיקת שכרות עפ"י תקנות התעבורה חלף מהעולם עם חקיקתו של חוק החיפוש ( הדגשה שלי – א.א), ויוסיפו להתקיים רק אותן תקנות שאינן מהוות חלק מהסדר החיפוש גופו, והכוונה, בין היתר, לאלה: תקנה 169 א' לתקנות בה מוגדרים "אלכוהול", "בדיקת נשיפה", "בדיקת מעבדה", והמידה הקבועה לעניין ריכוז האלכוהול בדם; תקנה 169 ב' המגדירה מיהו "שיכור" וקובעת את האיסור לנהוג ברכב בהשפעת משקה או סם משכר; תקנה 169 ד(ב) הקובעת כי תוצאתה של בדיקת נשיפה תשמש ראייה בביהמ"ש הדן בעבירה לפי סעיפים 62 (3) ו- 64 ב' לפקודה; תקנה 169 ה (ג) הקובעת כי תוצאות בדיקת דם במעבדה יהיו ראייה בביהמ"ש על עבירת נהיגה תוך שכרות; תקנה 169 ז' העוסקת באופן הבדיקה במכשיר לבדיקת נשיפה; תקנה 169 ח' הקובעת את אופן הבדיקה של דוגמת דם בבדיקת מעבדה" (פסקה 11 לפסק דינו של השופט לוי). – ע"פ 1641/04, לאוניד לוין נ' מ"י, פס"ד מיום 15.12.04, טרם פורסם, ראה בתקציר סביר כרך ס"ד – 24 , 375.

 

להמשך קריאה

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן