להאזנה:
לכאורה שורת ההיגיון אומרת שלכשיגיש הנהג בקשה לבית-המשפט לביטול צו הפסילה – יצהיר נציג התביעה, כי לדעתו אין הנהג מסוכן לציבור, ובנסיבות אלה יורה בית-המשפט על החזרת הרשיון בהעדר נימוק על פי דין המצדיק את המשך השלילה. מתברר שהדברים משתבשים לא מעט במבחן המעשה.
נהג רכב פרטי גרם לתאונה שבה נחבל אדם. הנהג חצה צומת באור ירוק. כשהגיע אל מעבר החציה שאחרי הצומת הבחין פתאום בהולך רגל, אשר חצה את המעבר באור אדום. הנהג לא הספיק לבלום ופגע בו. רכב שנסע לפני הנהג ומשמאלו הסתיר מעיניו את הולך הרגל, ועל כן לא היה ספק בידיו להבחין בו ולבלום את רכבו. יתרה מזה, הנהג נסע במהירות פחותה מהמהירות המותרת באותו אזור. קצין המשטרה לא שלל אפוא את רשיונו של הנהג לאחר התאונה.
לאחר זמן נפטר הולך הרגל מפצעיו. רשיונו של הנהג נשלל ל-90 יום בידי קצין המשטרה. הנהג ערער על השלילה לבית-המשפט לתעבורה באשקלון. בית-המשפט קיבל את הטענה שהולך הרגל חטא ברשלנות גבוהה, ובכל זאת קבע שהנהג מסוכן לציבור וראוי שלא ינהג ב"תקופת צינון", כי היה מעורב בתאונה שבה קופחו חיי אדם.
הנהג ערער על ההחלטה לפני בית-המשפט המחוזי בבאר שבע. בית-המשפט המחוזי אישר את הפסילה וקבע שהנהג חטא בכך שהתקרב למעבר החציה במהירות 52 קמ"ש (אף שמהירות זו פחותה מהמהירות המותרת באותו כביש – 70 קמ"ש). עוד ציין בית-המשפט לחובתו של הנהג, כי הרכב שלפניו הצליח לבלום, ואילו הוא לא הצליח.
בית-המשפט אישר אפוא את המשך הפסילה כדי שזו תהיה בגדר "תקופת צינון לנהג".
הנהג לא אמר נואש, ואף על פי שכבר ריצה כמעט חודשיים מתוך השלושה, הגיש סניגורו ערעור לבית-המשפט העליון. שופט בית-המשפט העליון, אליעזר גולדברג, קיבל את הערעור והורה על ביטול הפסילה המינהלית. בפסיקתו הסתמך השופט גל דור על הצהרת נציגת התביעה, שאין בנסיבות התאונה ובעברו של הנהג כדי להפכו למסוכן לציבור. הואיל והנהג המשיך לנהוג פרק זמן לאחר התאונה, וכבר ריצה כחודשיים מתקופת הפסילה, החליט בית-המשפט העליון לבטל את צו הפסילה והורה על החזרת רשיון הנהיגה לנהג המערער.
