הנאשם הודה בפני השוטר בעת האירוע ווהורשע

השופט לא האמין לשוטר, אך כן האמין לנאשם שהודה

כדי להרשיע בעבירת מהירות יש להוכיח שהשוטר המפעיל את הרדאר (מכמונת המהירות) הפעילו על פי ההוראות המחייבות. במקרה בו מדובר, הפעיל השוטר מכשיר רדאר בו עשתה המשטרה שימוש לפני מספר שנים, והמדובר ברדאר מסוג KR-11. מכשיר זה הינו נייד ולא ניתן למדוד לפיו מהירות נסיעה בקרבת מתח חשמלי גבוה, כי הדבר משבש את פעולת המכשיר.

נהגים הנעצרים בידי שוטר מעדיפים על פי רוב להתוודות, כי ביצעו את העבירה, בתקווה שהשוטר יחון אותם ויימנע מרישום הדו"ח. לעתים יוזמה זו פועלת כמו בומרנג, כי ניתן להרשיע נאשם על פי הודאתו; וכאשר הנאשם מצליח לערער את דברי השוטר הוא עלול להכשיל את עצמו, שכן השופט עלול להרשיעו בהסתמך על הודאתו בפני השוטר בכביש.

חייל בשירות סדיר הועמד לדין בבית דין צבאי של חיל האוויר ביפו בפני נשיא בית הדין הצבאי, שופט בדרגת אל"מ. בכתב האישום שהוגש נגדו נטען, כי החייל נהג במכונית צבאית לכיוון דרום במהירות 150 קמ"ש במקום מהירות 90 קמ"ש המותרת. החייל היה צפוי לרצות עונש של מאסר בפועל בעקבות ההרשעה.

הנאשם העיד בפני בית הדין כי נהג במהירות חוקית, ולכל היותר סטה ב- 10 קמ"ש מהמהירות המותרת. השוטר, רס"ר במשטרת ישראל, העיד כי הנאשם התוודה בפניו ואמר לו: "אתה צודק במאה אחוז, זה לא יקרה יותר". לדברי השוטר, הנאשם הוסיף: "אני מבקש שתתחשב בי ותוריד לי את המהירות". בבית הדין העיד הנאשם כי אכן אמר לשוטר דברים אלו, אך זאת מחשש שהשוטר עומד לעצור אותו.

הסנגור טען, כי מידת המהירות בוצעה בסמיכות יתרה לקו מתח גבוה הידוע כפוגם באמינות המדידה, הסניגור הוסיף כי עד התביעה לא ציין בדו"ח, מלכתחילה, כי הבדיקה בוצעה מחוץ לאזור שיש בו הפרעה בגין קווי המתח החשמלי וגם לא ציין, כי ערך בדיקה של המכשיר בסוף המשמרת, כנדרש על פי הוראות ההפעלה של היצרן. השוטר, שהעיד כי הוא מפעיל מיומן, העוסק בהפעלת המכשיר מזה שנים רבות, עמד על דעתו, כי המדידה בוצעה רק לאחר שהנאשם חלף על פני האזור, שבו קיים קו מתח החוצה את הכביש, וכשנשאל מדוע לא התייחס ברישום שערך על גב הדו"ח לקיומו של מתח חשמלי באזור, העיד כי לא ראה צורך בכך, שכן לא היתה הפרעה בגין קו המתח החשמלי.

בהסתמך על עדות זו פסק השופט, כי הנאשם צריך ליהנות מן הספק. הוא כתב: "כאשר מדובר בהיבטים המתייחסים למדידת המהירות, מן הראוי כי ייעשו לגביהם רישומים מדויקים בסמוך ומיד לאחר מדידת המהירות… משלא עשה כן השוטר במקום, והסתפק במתן עדות על כך לבית הדין מספר חודשים לאחר האירוע לא ניתן לסמוך על עדות כזאת ולהרשיעו". על כן פסק השופט כי לא הוכח, שהנאשם נהג את רכבו במהירות של 150 קמ"ש.

יחד עם זאת, כתב השופט: "מצויים בפני דבריו המפורשים של הנאשם מיד כשנעצר בכביש, שלפיהם הוא ביקש את סליחת השוטר וביקש ממנו שיפחית את המהירות שמדובר בה". השופט קבע כי זו תגובה ספונטנית של נהג, שאף על פי שהוא חייל בשירות סדיר, הספיק לצבור ניסיון בנהיגה וידע מה שהוא אומר. השופט דחה את גרסת הנאשם, שלפיה אמר את דבריו כדי לא להיעצר; לדברי השופט, טענה זו היא בלתי סבירה ובלתי אמינה.

שופט פסק אפוא, שהוא סומך דבריו המפורשים של הנאשם בפני השוטר, וקובע כי הנאשם נהג במהירות העולה על המהירות המותרת. אך, יחד עם זאת, השופט לא הרשיע את הנאשם בנהיגת רכב במהירות שיחס לו השוטר.

בטיעונים לעונש ביקש הסניגור ליהנות את הנאשם מן הספק ולקבוע כי החריגה מהמהירות המותרת היתה מתונה. התובע הצבאי עתר לגזור על החייל עונש מאסר ממשי, לבד משלילת רשיונו האזרחי והצבאי, בגין מידת החריגה מהמהירות. בהנמקת גזר הדין, כתב נשיא בית הדין, כי במקרה רגיל היה הנאשם צריך להישלח למאסר בפועל, אלא שבמקרה זה לא הוכח כאמור, כי החריגה מהמהירות המותרת הגיעה לכדי 150 קמ"ש.

עוד ציין השופט כי החייל עומד לפני שחרור, וכי שירת כנהג בהצטיינות ובלא דופי. השופט גם הביא בחשבון את מצבו האישי הקשה של החייל, ולפיכך גזר עליו מאסר מותנה של 45 ימים לשנתיים (התנאי שלא יעבור עבירת מהירות). חודשיים פסילת רשיון נהיגה בפועל (צבאי ואזרחי), ארבעה חודשי פסילה מותנים לשנתיים ו-180 ₪ קנס.

מסר המרתיע: חייל הנתפס נוהג במהירת מופרזת עלול להיענש במאסר בפועל ע"י בית הדין הצבאי.

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן