2. שכרות- סירוב- אין לראות בהטלת מימיו של הנאשם כסירוב שבעטיו מוצדק היה שלא לאפשר לו להיבדק ואין הצדקה בנסיבות אלו להרשיע על פי בדיקת מאפיינים- זיכוי-
- שופטת בית המשפט לתעבורה בתל- אביב ש. קריספין זכתה נאשם מעבירה של נהיגה בשיכרות עקב סירוב להיבדק וזאת בנסיבות בהן השוטרת דרשה מהנאשם להיבדק במכשיר הינשוף, הסבירה לו את מטרת הבדיקה ומשמעות הסירוב, אך הנאשם סירב לבצעה, שכן התעקש, קודם להטיל את מימיו לפני הבדיקה ולאחר מכן להיבדק והעדה סירבה לאפשר לו לעשות כן.
בית המשפט פסק כי אין לראות בכך סירוב ולעניין זה נכתב כי:"המדובר בפרק זמן קצר ביותר, של דקות ספורות, ואם אכן התרצה הנאשם בשלב זה, לא ברור לבית המשפט מדוע לא יכלה העדה להמתין עמו פרק זמן נוסף של 15 דקות, כנדרש ואז לבדקו במכשיר.".
השופטת ציינה בנוסף, לגבי בדיקת המאפיינים כי: "העדה בצעה לנאשם מבחני ביצוע, בהם נמצאו הממצאים הבאים: הנאשם התנדנד בעמידה, התנדנד בשלושה מבין הצעדים שנדרש לצעוד במבחן ההליכה על הקו והתנדנד במהלך מבחן הבאת אצבע לאף. בנוסף, ציינה העדה כי מפיו של הנאשם נדף ריח חזק של אלכוהול והתרשמותה הכללית מהנאשם כי היה נתון תחת השפעה בינונית של אלכוהול.".
בנסיבות שצוינו לעיל, לא מצאה השופטת להרשיע את הנאשם לחילופין בעבירת שכרות שלא על סמך מדעית, וגם לא מצאה להרשיע בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים וזאת כיוון: "שבנסיבות המקרה, כפי שפורטו לעיל, מצאתי כי לא ניתנה לנאשם הזדמנות ראויה להסיר מעליו את החשד של נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים ולכן, לא מצאתי כי יש מקום להרשיעו בעבירות אלו.".
– תת"ע1593-04-12 (תעב ת"א), מ"י נ' חממי, פסק דין מיום 28.7.13.
