תאונה הנגרמת בשל אי-מתן זכות קדימה להולך רגל החוצה שלא במעבר

להאזנה:

תאונת דרכים – פגיעה בהולך רגל שאינו חוצה במעבר חצייה

מהו דינו של הנהג שהולך רגל נפגע על-ידי רכבו במהלך חציית כביש שלא במעבר חצייה ?

בנסיבות כאלו, התביעה לא תראה את הנהג הפוגע כמי שאחראי לגרימת התאונה באופן קטגורי וגורף. יחד עם זאת, העובדה שהולך הרגל התרשל במעשיו בכך שנכנס לכביש שלא בזהירות, כמו ברוב המקרים שבהם הולך הרגל נפגע ע"י רכב, לא תסייע, בהכרח, לנהג ולא תגרום לזיכויו מאשם. זאת, משום שנהג צריך להביא בחשבון התנהגות רשלנית של הולך רגל ולצפות לה, גם לא במעבר-חצייה.

דוגמה: הולך הרגל "כנראה" הותר – הנאשם זוכה

בבית המשפט לתעבורה בחיפה, בפני השופט יגיב פוקס, הואשם נהג בפגיעה למוות בהולך רגל. התביעה טענה, כי במהלך הנסיעה ברכבו ברחוב אלנבי בחיפה לכיוון הים, פגע הנהג בהולך רגל שחצה את הכביש – כביש דו-סטרי רחב – ובכך גרם למותו. כשנחקר במשטרה לראשונה, לא ידע הנאשם להסביר מדוע לא הבחין בהולך הרגל, אף על פי שהולך הרגל הספיק לחצות את רוב רוחבו של הכביש.

בהודעה שנייה שמסר הנהג הוא חזר בו מגרסתו הראשונית והשיב כי הוא "משער" שהולך הרגל חצה ,כנראה, בין מכוניות נוסעות ומסיבה זו הוא התגלה לו רק כשהיה לפני רכבו, כרגע לפני הפגיעה. השופט פוקס הרשיע את הנהג בקביעה שהנהג אינו זוכר את האירוע ואין כל עדות התומכת בוודאות בגרסתו. השופט גזר על הנאשם עונש של חמש שנות פסילה ושישה חודשי עבודות שירות.

סניגורו של הנהג ערער לבית המשפט המחוזי בחיפה. שופטי בית המשפט המחוזי, בראשות השופט מיכאל סלוצקי, קיבלו את הערעור וזיכו את הנאשם. בפסק הדין כתבו השופטים, כי ההשערה שהעלה המערער היא הגיונית והתבססה על האירועים 'בשטח' – ההשערה התבססה על כך, שאכן הייתה תנועה של כלי רכב בשני הנתיבים בכביש הדו-סטרי; שכלי הרכב הגיעו למעבר החצייה לאחר שעשו את דרכם במעלה הכביש, לפיכך לא ניתן היה להבחין בהם עד הפסגה ולבסוף התבססה גם על כך שהולך הרגל התפרץ מבין מכוניות נוסעות באופן שלא ניתן היה להבחין בו מבעוד מועד. ולכן הופעתו הפתיעה את המערער. אמנם המערער העלה השערה ולא העיד באופן החלטי כי הוא זוכר שכך המצב היה, אולם, אף על פי כן, קבע בית המשפט כי זכותו של הנאשם ליהנות מהספק, שכך אכן היה מצב הדברים ועל כן זיכתה אותו. זאת, בהיעדר ראיות אחרות ומשום שלא הופרכה האפשרות הזו.