נהג נסע לאחור – פגע וזוכה

לאחר שסיים לערוך קניות בסופרמרקט בבית דגן, נכנס הנהג לרכבו ותוך כדי נסיעה לאחור, עלה על מדרכת החניון ופגע בהולכת רגל בת 84 שעמדה באותה עת על המדרכה.

כתוצאה מהתאונה נגרם להולכת הרגל שבר בירך ובנוסף, נאלצה לעבור מספר ניתוחים.

לאחר שחלפו חמישה חודשים ממועד התאונה, נפטרה הולכת הרגל, אך בא כוח המאשימה הודיע לבית המשפט כי אין ראיות שהמוות נגרם כתוצאה מהתאונה.

הנהג הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בפ"ת והואשם בגרימת התאונה הקשה, תוך כדי נסיעה לאחור, ללא מכוון.

בדרך כלל, נהג הנוסע לאחור ופוגע בהולך רגל או אף ברכב, יימצא אשם ותמיד ניתן לטעון נגדו כי לו היה נעזר במכוון, למרות שאין דרישה כזו בחוק, התאונה הייתה נמנעת. מה גם, שנהג אשר נוסע לאחור ופוגע בהולך רגל, בו לא הבחין קודם, לא יוכל להתגונן ולהסביר מדוע לא הבחין בהולך הרגל, כי אינו יודע מהיכן הגיע הולך הרגל שנפגע. יחד עם זאת, אין כלל לפיו לעולם הנהג הנוסע לאחור יהיה אחראי לתאונת הדרכים, כל עוד לא הוכחו לבית המשפט מלוא נסיבות התאונה.

שופטת התעבורה בפתח תקווה, רות רז, זיכתה את הנהג אותו ייצגתי וזאת משהסתבר כי בתיק לא נעשתה עבודת בוחנות משטרתית. בוחן המשטרה כלל לא ביקר במקום התאונה ונסיבות התאונה לא נחקרו כנדרש. בנוסף, לא נערך תרשים זירת התאונה ולא בוצע ניסוי שדה ראיה בחניון הסופרמרקט.

נהיגה לאחור

לאחר כ-4 חודשים זומן הנהג לחקירה במשרדי המשטרה, הנאשם מסר בהודעתו כי החל לנסוע לאחור באיטיות, בכדי לצאת מהחניה, שמע רעש בחלקו האחורי של רכבו ונעצר. חיישן הנסיעה לאחור לא התריע על הפרעה מאחורי הרכב וכשיצא מרכבו, הבחין בעגלת מצרכים ואישה מבוגרת השרועה על הרצפה. הנאשם הזמין אמבולנס, התקשר למשטרה ואף עמד על הגעתו של בוחן משטרתי לזירת התאונה. בוחן לא הגיע לזירה, כאמור וזאת כי "אין באפשרותו", לדברי המשטרה.

גם בעדותו בבית המשפט חזר הנאשם על עמדתו, לפיה החל לנסוע לאחור באטיות, שמע מכה וכשיצא מרכבו הבחין בעגלת המצרכים והמעורבת, שעה ששכבה על הרצפה, לצד הרכב. לרכב עצמו כלל לא נגרם נזק.

הנאשם טען להגנתו כי הולכת הרגל יצאה בין המכוניות וכן כי "יכול להיות שהאישה באה מהצד ונתקלה בפנס האחורי של הרכב".

אם לא די בעבודת הבוחנות הלקויה, גם לא נגבו עדויות מעדי ראיה. השופטת כתבה כי לא הוכח היכן היתה הולכת הרגל ביחס לרכבו של הנאשם, שעה שהחל נסיעתו לאחור. האם הולכת הרגל היתה בעמידה, או בהליכה לכיוון הרכב. לא הוכח גם באיזה חלק של הרכב אירעה הפגיעה. כל שידוע שהנאשם שמע מכה בחלק האחורי של הרכב, אך לא הוכח מאיזה צד של הרכב.

כמו כן, כתבה השופטת כי לפי הנאשם רכבו פגע בעגלה, אך התביעה לא הוכיחה האם הולכת הרגל אחזה בעגלה וכיצד נפלה לכביש. בנוסף, נקבע כי כלל לא הוכח שהנאשם עלה עם רכבו, על המדרכה.

בסופו של יום, מצא בית המשפט לזכות את הנאשם. השופטת ציינה כי אמנם נהג הנוסע לאחור חייב לנקוט באמצעי זהירות מוגברים בכדי להימנע מפגיעה, אך אין המדובר באחריות מוחלטת ומשלא הוכח בפניה כי הנאשם יכול היה למנוע את התאונה, לו נקט באמצעי זהירות נדרשים, לא ניתן לייחס לנאשם את האחריות לגרימת התאונה.

לאור זאת זוכה הנהג הפוגע בדין.