נהיגה על השוליים – זיכוי

להאזנה:

 

בתי המשפט

 

בית משפט לתעבורה פתח תקוה
ת 008336/05

בפני:
כבוד השופט ש. נחשון (אטינגר)
תאריך:
19/12/2006

בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד
אלעזר שולץ
המאשימה

 

נ ג ד

 

כהן זלי

ע"י ב"כ עו"ד
אלעד שור/משרד אילון אורון
הנאשם

 

נוכחים:
ב"כ המאשימה

הנאשם ובא כוחו

 

פרוטוקול

 

עד תביעה מס' 1, מתנדב, עוז ישראל , מוזהר כחוק:

אין לי זכרון עודף, מעבר לרשום בנסיבות שבדו"ח.

רצ"ב הדו"ח ונסיבותיו יסומן ת/1.

תגובת הנאשם: "המשאית זרקה אותי ברוב חוצפתה".

חתם על דבריו.

 

ש. אתה ראית אותו נוסע כמה מטרים?

ת. 100 מטרים וזה כתוב בדו"ח.

ש. כתבת בשורה האחרונה שלא היה שום סימן איתות בניסיון להשתלב בתנועה?

ת. שאם הוא רוצה להיכנס לנתיב הימני בשול. רק כשכרזתי לו הוא עצר.

 

ח.נ. לב"כ הנאשם:

ש. למעשה הבחנת בו לראשונה כשהוא עבר אותך?

ת. נסעתי בנתיב ימין והוא השתלב נסענו במקביל והקדמתי אותו ב-100 מטר.

ש. אתה זוכר את המקרה?

ת. די במעורפל כי עברו שנתיים. מהדו"ח אני זוכר.

ש. מה שלא כתוב בדו"ח אתה לא זוכר?

ת. נכון.

ש. אני מבין שמחלף התקווה ואתה נוסע בנתיב ימני ואתה רואה רכב שנוסע בשול במראה ואתה מקדים אותו?

ת. כורז לו ונוסע 100 מטר ועוצר אותו. ראיתי גם במקביל וגם במראה.

ש.למעשה, אתה לא ראית אותו יורד לשוליים?

ת. נכון.

ש. אם אני אומר לך שהוא נאלץ לרדת לשוליים בעקבות משאית אתה לא יכול להגיד אם זה נכון או לא?

ת. לא. רק ראיתי אותו על השוליים.

ש. ואז הקדמת אותו ב-100 מטר ואותת לו לעצור. זה נכון שעד שהוא לא היה מקביל אליך וראית אותו אתה לא יודע כמה נסע?

ת. אני יודע שראיתי אותו נוסע. כרזתי לו לעצור וירדתי עם מדים.

ש. אז ה-100 מטר שנסע הוא נסע כי היה צריך להגיע אליך?

ת. הוא הגיע מהתקווה למעלה ואני למטה בכביש 5.

ש. אז ה100 מטר שראית אותו, זה אותם 100 מטר שאתה כבר כורז לו לעצור?

ת. אני כרזתי לו ואחרי 100 מטר אני עצרתי בשול והוא המשיך. הוא נסע בשול 100 מטר, אני כרזתי לו ועצרתי אחר כך. ראיתי אותו נוסע 100 מטר על השול. ראיתי אותו נוסע והמשכתי בשול ועצרתי אותו.

ש. ממה שהבנתי ממה שכתבת זה לא משתמע. רשום "סימנתי לנהג בכריזה לעצור" אחר כך "כשזה לאחר 100 מטר שהגיע אליי". אתה כרזת לו והוא אחרי 100 מטר עצר?

ת. חוץ ממה שאני ראיתי אותו.

ש. זה לא רשום פה. לא רשום כמה הוא נסע. מסכים איתי?

ת. מה שכתוב.

ש. הנאשם אומר לי שעצרת אותו ואמרת לו והוא אמר לך "תסתכל הנה האיתות שמאלה עובד" זוכר?

ת. לא.

ש. אתה עשית מאמץ לראות אם יש משאית?

ת. לא ראיתי משאית.

ש. ניסית לבדוק?

ת. לא רשמתי, לא ראיתי.

 

חקירה חוזרת לב"כ התביעה:

ש. מה קורה עד שאתה כורז לו לעצור?

ת. הוא נסע בשול 100 מטרים.

 

ב"כ התביעה:

אלו עדיי.

 

הנאשם בוחר להעיד מוזהר כחוק:

נסעתי מבית העלמין ירקונים לרמת השרון וגמרתי את הסיבוב ואיך שהגעתי ראיתי במראה משאית ממש קרובה מאוד אליי וגם צפרה לי, כמו צופר אוויר, אני יורד ושומע את הצפירה ונבהלתי וחתכתי הצידה ונסעת כ-100 מטר עד שהשוטר עצר אותו ואני חושב שזה לקח כ-4 או 5שניות. היתה לי ברירה או לרדת לשוליים או לקבל מכה מהמשאית.

 

ח.נ. לב"כ התביעה:

ש. המשאית זרקה אותך לשול?

ת. כן.

ש. אתה יורד לשול ונוסע כ-100 מטר ואז אומר לך השוטר עצור?

ת. לא זוכר את המרחק. אני יודע שנסעתי סך הכל כ-100 מטר.

ש. זה נכון שהיה עומס תנועה באותו יום?

ת. אמת. נסעו לפי הערכתי כ-60-70 קמ"ש וזו גם המהירות שירדתי מהמחלף.

ש. לדעתי המהירות היתה יותר איטית?

ת. בין 50 ל-70. כשאני ירדתי התנועה היתה בנתיבים שם. כשאני ירדתי יש לי נתיב שלי ודי רחוק ראיתי עוד נתיב שבו נסעה המשאית שבאה בדי מהירות כי היה פער במרחקים ואני נוסע וחוטף צפירה והיתה לי ברירה או לעשות שיפוט לא נכון להיות בצד או להיזרק החוצה.

ש. אחרי שאתה סוטה ימינה, למה לא עצרת?

ת. לא היה לי צורך לעצור רציתי לחזור.

ש. אז שהשוטר אמר שלא היה שום סימן איתות?

ת. אמרתי לו שיסתכל שהאיתות עוד עבד.

 

חקירה חוזרת לב"כ הנאשם:

אין. אלו עדיי.

 

 

סיכומים

 

ב"כ התביעה:

מבקש להרשיע את הנאשם על סמך עדות השוטר. השוטר ציין שהנאשם נסע כ-100 מטר על השול עד שהגיע אליו. קיבלנו חיזוק מכך מדברי הנאשם עצמו.

 

בהתאם לערעור הרצל דוסטן, נתניה, קבעה כב' השופטת נגה אוהד, שגם אם זה נכון שהנאשם נאלץ לבצע עבירה כפי ששמענו מהנאשם עצמו כיוון "שמשאית כמעט זרקה אותו, הרי שהיה עליו לעצור בשול ואז לנסות להשתלב בתנועה. אלא שמה שקרה על פי דברי הנאשם הוא פשוט המשיך לנסוע. הוא היה אמור לעצור.

 

עד התביעה ציין שהיה שם באכיפה, בראשית דבריו. הוא מחפש את אותם נהגים שנוהגים בשוליים. ואכן זה מה שקורה. הנאשם נ וסע כ-100מטר וכאשר הוא נמצא במקביל לשוטר, השוטר כורז לו ואז הוא עוצר אותו.

 

ב"כ הנאשם:

 

יש לזכות את הנאשם. על מה אנו מדברים פה על 3,4,5 שניות סך הכל במהירות של בערך 70 קמ"ש. השוטר לא ראה את הירידה שלו לשוליים. הוא ראה אותו כשהיה או במקביל אליו או קצת במראה לפני כן.

השוטר לא יכול לסתור את גרסתו שנאמרה במקום בקשר לאותה משאית.

 

גם אם אין איתות זה לא עושה את הירידה לא בסדר. הירידה נדרשה בגלל אותה משאית. השוטר אומר שנסע סך הכל 100 מטר וזה לא נכון שחברי ניסה להכניס לפיו של השוטר שהוא נסע קודם 100 מטר. השוטר אמר שהוא הקדים אותו ב-100 מטר ועצר אותו.

השוטר ראה אותו על השול ואמר לו לעצור בצד והקדים אותו ב-100 מטר.

 

כדי להשתלב בתנועה שנוסעת במהירות של 60-70 קמ"ש אי אפשר ממצב עמידה להשתלב אלא במצב נסיעה.

מרישום השוטר ומדבריו פה היום, הוא לא סותר את דברי הנאשם ולא יכול לסתור את דבריו.

מרישומיו עולה כי הוא סך הכל ראה אותו נוסע 100 מטר לאחר שכרז לו כי הוא כרז לו. הוא לא ראה אותו לפני זה ויתכן ונסע לפני זה מרחק קצר מאוד.

 

אבקש להאמין לנאשם שזו היתה הסיטואציה ולזכות אותו.

לכן מבקש לזכות אותו מכל אשמה.

 

פ ס ק  ד י ן – הכרעת דין

 

1. הנאשם מואשם בעבירה של נהיגה על השול, בניגוד לתקנה 33 (א) לת"ת, לגבי אירוע מתאריך 20.10.04, כביש 5 למערב, קילומטר 7.
2. לאחר ששמעתי עדות עד התביעה ועדות הנאשם ותשובותיהם בחקירה נגדית, נותר בלב ביהמ"ש ספק סביר, אשר על כן, אני מזכה את הנאשם.
3. עד התביעה העיד על פי הנסיבות המפורטות בת/1, לפיהן כשהיה בניידת סמויה בפיקוח תנועה, בנסיעה בנתיב ימני, בקטע עמוס, הבחין ברכב הנאשם שנע בשול הימני מגשר התקוה כשכל 4 גלגליו בשול הימני, בש, לב זה סימן לנהג בכריזה לעצור והנהג עוצר לאחר 100 מטר כשהגיע אל השוטר שנסע לפניו.
4. בהמשך מציין עד התביעה כי לא ראה שום סימן איתות שבכוונת הרכב להשתלב בתנועה ורשם את תגובת הנאשם במעמד קבלת הדוח: "המשאית זרקה אותי ברוב חוצפתה".
5. בחקירתו הנגדית, חזר על גרסתו בחקירה ראשית, הודה שראה את הנאשם דרך המראה בשול, בזמן הכריזה נסע 100 מטר קדימה ועצר אותו כשהוא רואה אותו במקביל ובמראה (עמ' 2 שו' 7-8 לפרוט'), וברוב כנותו ענה שלא יכול היה לראות או להכחיש את האפשרות שהעלה הנאשם שמשאית זרקה אותו לשוליים (עמ' 12 שו' 2 לפרוט').
6. בהמשך חקירתו הנגדית הוא מסכים שבדו"ח לא רשם כמה מטר הנאשם נסע בשוליים לפני שאמר לו לעצור (עמ' 3 שו' 3).
7. הנאשם הסביר בעדותו כי כאשר הגיע ממחלף התקווה לכיוון כביש 5 ראה במראה משאית מתקרבת אליו במהירות, צופרת לו בצופר אוויר, נבהל, חתך הצידה ונסע כ-100 מטר על השול עד שהשוטר עצר אותו במשך כ-4-5 שניות משום שאחרת היתה נגרמת תאונה בינו לבין המשאית (עמ' 3 לפרוט').
8. הנאשם חזר על גרסתו זו גם בחקירה נגדית והסביר שלאחר שהמשאית עקפה לא ראה צורך לעצור בשול משום שרצה לחזור לנתיב הנסיעה וכך גם הגיב בתגובתו בת/1 מיד לאחר קבלת הדו"ח.
9. לאחר שבית המשפט שמע עדויות הצדדים ותשובותיהם בחקירה נגדית, נותר בלב בית המשפט ספק סביר לגבי האפשרות שהעלה הנאשם, ואותה לא הכחיש עד התביעה ברוב הגינותו בחקירה נגדית, לפיה נאלץ לרדת לשוליים עוד לפני שנראה על ידי השוטר, בעקבות משאית שהגיעה לנתיבו על מנת להימנע מפגיעה בה.
10. הואיל ובמשפט פלילי עסקינן, משנותר בלב בית המשפט ספק סביר, כאמור לעיל, מן הדין לזכות הנאשם, כאמור ברישא.

 

ניתנה היום 19 בדצמבר, 2006 (כ"ח בכסלו תשס"ז) במעמד הצדדים.

זכות ערעור כחוק

 

ש. נחשון (אטינגר ) שופט

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן