6. שכרות – זיהוי – אי הבאת עד ע"י התביעה – רישום בלשון רבים – ספק לגבי הזיהוי – זיכוי –

  1. שופטת בית המשפט לתעבורה בפתח תקוה קיבלה את טיעוני הסניגור עורך דין תעבורה אסף אורון וזיכתה נאשם מעבירה של נהיגה בשכרות, 750 מק"ג, וזאת כיון שהתביעה לא הביאה לעדות שוטר נוסף שנכח באירוע ובנוסף השוטר שהעיד ערך רישום בלשון רבים. לאור אלו וטענות נוספות התעורר ספק לגבי זיהוי הנאשם. בנמקה את הזיכוי כתבה השופטת בין השאר:" להוכחת הנהיגה נשמעה עדותו של עד תביעה מס' 4. עדותו התבססה הן על התרשומת שערך ב-ת/10 והן על זכרונו את האירוע. מעדותו התעורר ספק האם אכן הבחין העד בנאשם נוהג בקטנוע. אין מחלוקת כי עם העד היה עד נוסף אשר פרטיו מופיעים ב-ת/10. אותו עד לא רשם כל תרשומת בנוגע לאירוע ולא הובא למסירת עדות על ידי התביעה.מדובר בעד אשר מתוך עדותו של ע.ת.4, הינו עד מהותי ומרכזי להוכחת הנהיגה בקטנוע על ידי הנאשם. העד הנוסף הינו מתנדב שהיה בניידת ביחד עם ע.ת.4. אי הבאתו לעדות על ידי התביעה, יש בה כדי ליצור ספק סביר בביצוע העבירה, במיוחד בנסיבות האירוע שלפני".

 

 

 

 

בנוסף כתבה השופטת: "בנסיבות בהן נשמעה רק עדותו של עד אחד מתוך שני עדי ראיה, וכאשר התרשומת שרשם אחד העדים נרשמה בלשון רבים, מבלי שהעד הנוסף התייצב למסירת עדות, מתעורר ספק האם העד אשר רשם את התרשומת הינו אכן העד אשר הבחין בביצוע העבירה. כל עד אמור לתאר את אשר ראו עיניו ולא את אשר ראה חברו. בשים לב לכך שהעד נקט לשון רבים, ובהעדר עדותו של העד הנוסף, לא ניתן לדעת מעבר לספק סביר, מה היה תפקידו של כל עד באירוע ומה ראה כל אחד מהם. השיטה  אותה תיאר העד כ " תורנות " מי מבין שני העדים ירשום את הדו"ח, אינה תקינה שכן על כל עד לתעד את פעולותיו. במיוחד אמורים הדברים כאשר מדובר בחשד לביצוע עבירה חמורה של נהיגה בשכרות בנסיבות בהן העד הנוסף הינו עד מרכזי וחשוב להוכחת גרסת התביעה ועדותו אף יכולה להתברר כמשמעותית להגנת הנאשם.בעפ"ת 34653-04-13 דרור בר נ' מ.י., פסק כבוד השופט רענן בן יוסף כי בעיקר כאשר מדובר בסיטואציה של עדות מול עדות, כאשר יש עד נוסף, עליו לרשום תרשומת גם אם לא ראה את ביצוע העבירה. כך נפסק לעניין עבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור, עבירה מסוג ברירת משפט. על אחת כמה וכמה, בנוגע לעבירה החמורה בה מואשם הנאשם כאן וכאשר עולה מעדותו של ע.ת.4 כי גם העד שהיה עמו היה עד ראיה לאירוע.כבוד בית המשפט מביא בהחלטתו הנ"ל מפסיקת בית המשפט העליון כדלקמן : בע"פ 437/82 סלומון אבו נ' מ.י. : " כידוע, הלכה פסוקה היא שהימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוונטית מובילה למסקנה שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה ועל כן ההימנעות מחזקת…". ובע"פ 1152/91 סעיד סיקסיק נ' מ.י. : " פסיקת ביהמ"ש העליון רצופה אמרות אודות חובתם של חוקרי המשטרה להעלות על הכתב –באורח מלא ומיידי-כל אירוע במהלכה של חקירה…מה שנכון לגבי חוקרים בוודאי נכון לגבי עדים לעבירה".

תת"ע 4875-08-11 (תעבורה פ"ת) מ"י נ' פרקש, הכרעת דין מיום 22.5.13

 

 

להמשך קריאה

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן