– מפאת חשיבות הדיון בשאלת הוכחת השכרות מצוטטים נימוקי השופט במלואם בעמ' 14 עד 17 לפסק הדין:
"הוכחת השכרות
1) אכן, משקבע מחוקק המשנה בתקנה 169 ח' לתקנות כיצד יש לבצע בדיקת דם לקביעת שיעור האלכוהול המצוי בו, חובתה של התביעה היתה – אם ביקש להוכיח "שכרות" בדרך זו – להראות כי נוהל הבדיקה נשמר בקפידה; שהרי הוראות אלו מיועדות להבטיח את דיוקן של תוצאות הבדיקה, באופן שבית המשפט יוכל לסמוך עליהן כמימצא לחובתו של נאשם. במהלך הדיון במקרה דנא, הוגשה תעודת עובד ציבור (נ/4) שנערכה על ידי בוחן המשטרה יצחקי. ברם, אין בתעודה זו כדי ללמד: שלצורך נטילת הדגימה הוכנסה לכלי קיבול סגור שמכיל מלח פלואורידי כמפורט בתקנות. לענין זה היה צורך בעדותה של נוטלת הדגימה על פי דו"ח שערכה בעת הנטילה; ועדות כזו ודו"ח כאמור לא היו.
כאמור, בית המשפט המחוזי סבר, כי ניתן ליישם במקרה כזה את "חזקת התקינות"; ולקבוע על פיה – שבהעדר ראיה לסתור, חזקה על עובדות המעבדה כי נהגה בהתאם לתקנות. חוששני, כי חזקת התקינות (PRESUMPTION OF REGULARITY) אינה ישימה כאן (הדגשה שלי – א.א). השאלה הדורשת הכרעה איננה אם עובדת המעבדה היתה "מוסמכת" לבצע את הבדיקה, או אם ביצעה פעולה שהיתה "חייבת" לבצעה על פי החוק; אלא – אם בצעה בדיקה בדרך ובאופן שהיתווה מחוקק המשנה לביצועה. נושא אחרון זה אינו בא בגדר החזקה, והוא טעון הוכחה בראיות. ברם, בנסיבות המקרה, "השלימה" התביעה את החסר, בעדותו של ד"ר גופר – טוקסיקולוג מומחה מן המכון הטוקסיקולוגי של בית החולים תל – השומר, אשר הבהיר בעדותו, כי הבדיקה נעשתה בפיקוחו וכי "הדגימה לא יכולה להיות מזוהמת באלכוהול אחר", לאמור: ב"אופן" שאפשר לסמוך על תוצאותיה. אמנם, מיטיבה היתה