34.כח. שכרות – לחומרה
– בית המשפט העליון, השופט ת. אור דחה את טענת הסניגור, עו"ד ד. גולן, כי יש לזכות את המערער מעבירת הסרוב להיבדק נוכח כשלונה של התביעה בהוכחת השכרות. לעניין זה כתב השופט: "חשוב אף להדגיש, שיתכנו מקרים בהם בשל שהנהג סרב להיבדק בדיקת שכרות, כתוצאה מכך לא יהיה ניתן להוכיח שהיה שיכור בעת הנהיגה, ומשלא יוכח שהיה שיכור לא יהיה ניתן להרשיעו גם בעבירה של סירוב להיבדק בדיקת שכרות. זו, כמובן, תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת" (עמ' 3 לפסה"ד).
יחד עם זאת, לדעתי (א.א.), אם יצליח הנאשם להוכיח ולשכנע שאכן לא היה שיכור, ראוי שלעובדה זו תהא השלכה מהותית לגבי העונש בגין הסירוב.
בנוסף, דחה השופט ת. אור טענה נוספת של הסניגור ולפיה, משהסכים הנאשם לבדיקה אחת, הוא פטור מבדיקות נוספות להוכחת שכרותו. השופט מצטט (בעמ' 4 לפסה"ד) את הוראת תק' 169 ג (א) לתק. התעבורה ולפיה, רשאי השוטר "החושד" "לדרוש ביצוען של הבדיקות, כאמור בפרק זה, כולן או חלקן".
בנוסף, מצטט השופט את תק' 169 (ה) (ב) הקובעת, כי "שוטר רשאי לדרוש מהנבדק בדיקת מעבדה לדוגמה של דם אף אם לא בוצעה, מכל סיבה שהיא, בדיקת נשיפה". השופט מפרש את התק' באומרו: "על פי העולה מתקנה זו, ככלל, נעשית בדיקת דם לאחר שנעשתה קודם לכן בדיקת נשיפה, ולפיכך נכלל בתק' היתר לבצע בדיקת דם גם במקרים בהם לא נערכה בדיקת נשיפה" (עמ' 4 לפסה"ד).
לסיכום קובע השופט (עמ' 5 לפסה"ד), כי "מטרת בדיקת השכרות היא לברר אם הנבדק היה שיכור בעת שנהג ברכב. בדיקה כזו, צריכה לעיתים יותר מבדיקה אחת כדי להגיע למסקנה מהימנה".
– רע"פ 4050/00, יעקב נומדר נ' מ"י, החלטה (הדוחה בקשת רשות ערעור) מיום 23.7.00, טרם פורסם.
קראיה נוספת אודות נהיגה בשכרות
