אנציקלופדיה תעבורה – ערך ז`

להאזנה:

 

זכות קדימה – (זיכוי) – בדו"ח – ברישום השוטר התגלו אי דיוקים, דבר אשר הפחית מאמינותו. בנוסף, התעלם השוטר, התעלמות מוחלטת, מהרכב שכביכול, נמנעה ממנו זכות הקדימה. בין השאר, אמר השוטר: "לא זכור לי לאיזה רכב לא נתן הנאשם זכות קדימה" ולאור זאת, זכתה שופטת התעבורה ברמלה, ר. טאובר, את הנאשם.

 

– ת' 68366302 מ"י נ' משה אכן, פס"ת ג, חו' 8, עמ' 46.

2. זיהוי – ד.נ.א. (לקולא) – למרות שהתקבלו ממצאי ד.נ.א. אשר על פי הם נקבע, כי הפרופיל הגנטי של הנאשם זהה לפרופיל הגנטי של כתמי הדם שנמצאו בזירת האירוע, זיכה בית המשפט את הנאשם וזאת מכיוון שנותר ספק ביחס לאפשרות שפרופיל גנטי דומה, ימצא באנשים נוספים באוכלוסיה וזאת, משום שהנאשם הוא בדואי ולא הוצגה השכיחות של הימצאות פרופיל כנ"ל בקרב האוכלוסיה הבדיאות. בית המשפט קבע, כי אין די בראיות האחרות שהוצגו ביחס למעורבות הנאשם באירוע ולפיכך, זוכה הנאשם מחמת הספק.

– ת"פ (מחוזי-ת"א) 10379/98 מ"י נ' אבוקישק, השופט א. לוי, הסניגור 33, דצמבר 99', עמ' 19.

3. זכות קדימה – (זיכוי) – הנאשם הואשם באי מתן זכות קדימה עפ"י תמרור עצור. השוטר לא התייצב ועד התביעה השני אמר, באופן מפורש, כי הנאשם עצר ולא הפריע לתנועה. סטייתו של הנהג השני אינה מעידה, בהכרח, על אי מתן זכות קדימה, מכיוון שזה יכל לסטות משיקולי זהירות אישיים ששקל ולאו דווקא מצורך אמיתי בתנאי הכביש.

– ת"ע (רמלה) 13351/97 מ"י נ' הוד הראל, פס"ת כרך ג', חו' 7, עמ' 29.

4. זכות קדימה – (זיכוי) – הנאשם זוכה מעבירה של אי ציות לתמרור עצור ומתן זכות קדימה, כאשר, כביכול, חסם את דרכו של אופנוע בעל זכות הקדימה. השופט, ז. פריד, בבית משפט השלום לתעבורה בת"א קבע, וקביעתו התקבלה בערעור ע"י השופטת, ח. פורת, כי האשם בתאונה הוא דווקא רוכב האופנוע אשר השתחל, באופן בלתי זהיר, ועקף כלי רכב במצב בו שדה ראייתו פגום.

– ע"פ (ת"א) 985/97, מ"י נ' עמוס נחום, פס"ת כרך ג', חו' 7, עמ' 33.

 

5. זכות קדימה (זיכוי) – השופטת ר. טאובר קבעה, כי הנאשם עצר  ונתן זכות קדימה למספר כלי רכב, מהירותו היתה סבירה והרכב השני היה רחוק. עדות השוטר לקתה במספר חסרים ובמיוחד בהתעלמות מהרכב ממנו, כביכול, נמנעה הזכות. לאור כל זאת, זוכה הנאשם.

– ת"ע (רמלה) 68366302 מ"י נ' משה ארן, פס"ת כרך ג', חו' 7, עמ' 46.

 

6. זוטי דברים – (זיכוי) – בית משפט השלום מזכה את הנאשם מעבירה של תקיפה חבלנית, לאחר  שהוא מקבל את טענת הסניגור, כי אחיזת היד של אשת הנאשם וגרימת המטומה, הינה בבחינת זוטי דברים. עוד קבע בית המשפט, כי כאשר אין מחלוקת ביחס לראיות בתיק המשטרה שהועמד לעיון בית המשפט, אין מניעה להחליט בשאלת קיום ההגנה, גם בטרם נשמעו הראיות בתיק.

– ת"פ (שלום-רמלה) מ"י נ' גליבוב, טרם פורסם, הסניגור 44, נובמבר 2000, עמ' 14.

 

7. זכויות נפגעי עבירות – חוק זכויות נפגעי עבירות, התשס"א – 2001. מטרת החוק היא לקבוע את זכויותיו של נפגע עבירה ולהגן על כבודו כאדם, מבלי לפגוע בזכויותיהם על פי דין של חשודים ונאשמים. החוק מגדיר "נפגע", הן כמי שנפגע ישירות מעבירה והן, בן משפחה של מי שהעבירה גרמה למותו. עבירה מוגדרת לכל עבירת עוון או פשע שנעברה בישראל או שבית משפט בישראל דן בה, ואשר חקירתה נערכת ע"י גוף חוקר והתביעה מנוהלת ע"י תובע. החוק קובע את זכותו של הנפגע לקבל מידע על ההליך הפלילי בקשר לעבירה בה נפגע, תוך שמירה, כמובן, על האינטרס של חקירה יעילה, ופרטיות המעורבים. כמו כן, קובע החוק כי לנפגע מעבירת מין או אלימות, תהיה זכות להביע את עמדתו לעניין עכוב הליכים, הגעה להסדר טיעון, שחרור מוקדם מבית הסוהר או חנינת הנידון.

– הסניגור 49, אפריל 2001, עמ' 7.

 

8. זוטי דברים (זיכוי) – בית המשפט קבע, כי סייג  "זוטי הדברים" לאחריות פלילית, לא נועד לאפשר לבית המשפט "למחוק" הלכה למעשה סעיפי חוק, שנראים לו קלי ערך. ניתן לעשות שימוש בהגנה זו כאשר ראוי לפטור את הנאשם מאחריות פלילית לנוכח הנסיבות הספציפיות של המקרה וזאת, לפי הפרמטרים הקבועים לסייג – טיב המעשה, נסיבות המעשה, תוצאות המעשה והאינטרס הציבורי. בית המשפט קבע, כי במקרה זה, חל הסייג, על מי שהשמיט מהקבלה את המספר הקטלוגי של רכיב שהתקין ברכב.

– ע"פ (חיפה) 629/98 מ"י נ' שיטרת אפרים בן אליהו, טרם פורסם, הסניגור 17, אוגוסט 98, עמ' 9.

 

9.  זכות השתיקה – (זיכוי) – המערער הורשע בבית המשפט המחוזי, ברוב דיעות, בעבירה של שיבוש הליכי משפט, לאחר שסרב לגלות לחוקריו את זהות האנשים שמהם קיבל מסמך מזויף. בית המשפט העליון מקבל את ערעורו ומזכה אותו מכל אשמה בקובעו, כי כאשר המשטרה יוצרת בפני הנחקר מצב שלפיו, הוא נחקר כחשוד, תהיה שמורה לו זכות השתיקה האמורה, גם אם לגישת המשטרה, בשלב זה או אחר, הוא נחקר כעד ולא כחשוד תחת אזהרה.

10. זכויות נפגעי עבירה – (לקולא) – בית המשפט דוחה את בקשת המדינה להביא דברים שאמר אביו של קורבן העבירה, אשר הוקלטו על  קלטת וידאו, מבלי להעידו, וזאת ע"פ ס' 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה. בית המשפט קובע, כי ס' 18 עדיין אינו בתוקף בשל העובדה, שלא הוצאו צווים מתאימים על ידי השרים הממונים, כקבוע בחוק. עוד מצין בית המשפט, כי לגישתו, החוק החדש לא בא לתת למדינה זכות גורפת להבאת דברי הנפגע מבלי להעידו ומבלי לאפשר לחקרו נגדית. בכל הליך פלילי, זכות הנאשם לחקור עד בחקירה נגדית נגזרת מזכותו החוקתית למשפט הוגן, והחוק החדש לא בא לפגוע בזכויות חוקתיות של הנאשם.

– ת"פ 7102/01 מ"י נ' פלדמן, טרם פורסם, הסניגור 58, ינואר 2002, עמ' 19.

 

11. זכות השתיקה – (לקולא) – זכות השתיקה של נאשם וחסיונו מפני הפללה עצמית מעוגנת בס' 47 (א) לפק' הראיות, בס' 2 (2) לפק' הפרוצדורה הפלילית (עדות) ובס' 28 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים). זכות זו הוכחה כזכות מוחלטת. נאשם שאינו מודע לקיום זכויות אלו לא יכול לוותר עליהן. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הפך את זכות השתיקה לזכות חוקתית. פגיעה בזכות כזו באופן שאינו עומד בקריטריונים שנקבעו בחוק היסוד מצדיקה את פסילתה של ראייה שהושגה כתוצאה מפגיעה זו.

– ת"פ (נצרת) 511/97 מ"י נ' עודה, טרם פורסם, הסניגור 11,       פברואר 98', עמ' 15.