להאזנה:
ערך פ`
- פרסה – (זיכוי) – איסור על פניה שמאלה אינו מהווה איסור על פניית פרסה. כדי לאסור פניית פרסה, יש לעשות זאת תוך כוונה מפורשת לפניית פרסה, ולאיסור זה יוחד תמרור משלו.
– ת"ע (י-ם) 19753/97 מ"י נ' עמנואל מוסקוביץ, פס"ת כרך ג', חו' 7, עמ' 36.
- פיצויים – (משפט חוזר) – הרשעת המבקשים נמחקה בבית המשפט העליון ונקבע, כי יש לערוך להם משפט חוזר. עם פתיחת ההליך הודיעה המדינה, כי היא חוזרת בה מכתבי האישום. בית המשפט המחוזי קבע, כי סמכותו של בית המשפט, לקבוע פיצויים, נובעת מס' 31 (ג) לחוק בתי המשפט ולפיכך, היא אינה מוגבלת לאמור בס' 80 לחוק העונשין ולתקנות שהותקנו על פיו, ביחס לגובה הפיצוי המקסימלי ולראשי הנזק המוכרים שם. עם זאת, האמור בסעיפים אלו ישפיע על גובה הפיצויים שיפסוק בית המשפט גם במקרים אלו וישמש כלי עזר פרשני ומנחה. בית המשפט מוסיף גם, כי במקרים אלו, אין לפסוק על פי עילות תביעה שמקורן בפקודת הנזיקין.
– תפ"ח (מחוזי-ת"א) 4063/98 הררי נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 39, אוקטובר 99, עמ' 14.
- פיצויים – (לקולא) – המבקש הואשם בתקיפת שוטרים. לטענתו, היו הם אלה שתקפו אותו והוא אף הגיש תלונה בעניין. בית המשפט קבע, כי לאחר שהוחלט להעמיד את השוטרים לדין משמעתי, לא היה מקום להגיש כתב אישום כנגד המבקש, אלא היה ראוי להמתין עד תום הבירור המשמעתי. נקבע, כי דרך הפעולה, בה נקטה התביעה, היתה בלתי סבירה. בית המשפט חייב את המדינה בפיצוי המבקש בסכום של 5,000 ש"ח.
– ת"פ (שלום -אילת) 983/98 שלום נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 20, נובמבר 98', עמ' 14.
-
אנציקלופדיה תעבורה – ערך פ`
- פסילה – (לחומרה) – בית המשט קבע שגידוף שוטר, מתוך רכב שנעצר בשל עבירת תעבורה, מקנה לבית המשפט סמכות לפסילת רשיונו של המערער. יש לציין שבעקבות גידופים אלו הוגש כתב אישום בגין העלבת עובד ציבור, והמערער אף הורשע. בית המשפט קבע, כי העבירה נבעה, במפורש, מנהיגה בכלי רכב ולכן בסמכות בית המשפט לפוסלו מהחזיק ברשיון נהיגה.
– ע"פ (מחוזי-ת"א) 70001/99 שקרוב נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 27, יוני 99', עמ' 8.
- פסילה עד תום ההליכים – (לחומרה) – בית המשפט קבע, כי מקום שנוכחים כי אדם מסוכן לחיי הנוסעים והעוברים בדרך, מצווה בית המשפט לפסול את רשיונו, גם כשהדבר פוגע בהכנסתו. הנאשם הואשם בעבירת הריגה והפקרה. לנוכח עברו העשיר של הנאשם והעובדה כי הוא מנהל את החנות של הוריו, כך שאינו חסר פרנסה, נדחתה הבקשה והנאשם נפסל עד תום ההליכים.
– ב"ש (מחוזי-חיפה) בן שמואל נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 22, ינואר 99', מוסף מיוחד, עמ' 4.
-
פסילה עד תום ההליכים – (לחומרה)
- פיצויים – בית המשפט העליון קובע, כי המותב שהרשיע את הנאשם, שלאחר מכן זוכה בערכאת הערעור והגיש בקשה לפיצויים, הוא המותב שידון בבקשתו לפיצויים. עוד קובע בית המשפט, כי אין חשש שמותב זה לא ינהג באוביקטיביות, מאחר ועצמאות השופט מובנית באישיותו.
– בג"צ 2428/99 מ"י נ' ע. דוויק, שופט בית משפט מחוזי ת"א ואח', טרם פורסם, הסניגור 37, אפריל 2000, עמ' 16.
- פיצויים – (לקולא) – במקום בו קיימים שני תמרורים נוגדים, מלכתחילה אין יסוד לאשמה ולפיכך, קובע בית המשפט המחוזי, הנאשם ראוי לפיצויים.
– ע"פ 80045/99, הסניגור 37, אפריל 2000, עמ' 16.
- פיצויים – (מעצר שווא) – בית המשפט מחייב את המדינה לשלם למבקש, שהנו מתלונן שנעצר בטעות (במקום הנאשם), 3,000 ש"ח. יצוין, כי תקנה 8 (א) לתק' סדר הדין הפלילי קובעת, כי סכום הפיצוי המירבי, במקרים כאלה, לכל יום מעצר או מאסר, הוא החלק ה – 25 של השכר החודשי הממוצע במשק, ביום מתן החלטת בית המשפט.
– ת"פ (שלום-רמלה) מ"י נ' לחמיש, טרם פורסם, הסניגור 37, אפריל 2000, עמ' 27.
-
פיצויים – (מעצר שווא)
- פסילה – (תקופת הפסילה) – שופטת בית המשפט העליון, ט. שטרסברג – כהן קובעת, כי כאשר ניתן גזר דין ובו עונש פסילת רשיון, הפסילה נכנסת לתוקף מייד עם מתן גזר הדין, אולם, רק ברגע מסירת הרשיון לרשות מתחיל מרוץ תקופת הפסילה. הוראת ת' 557 (ד) לתק' התעבורה הקובעת, כי אם מי שנפסל, לא הפקיד את רשיונו, מרוץ תקופת הפסילה יחל להמנות מרגע פקיעת רשיונו של הנוהג. בית המשפט קובע, תקנה זו חלה רק במקרה, בו הרשיון אבד ולא נתנה הצהרה על כך; בכל מקרה אחר, לא יחל מרוץ תקופת הפסילה עד שלא יופקד הרשיון במשטרה או עד שהנהג יצהיר בכתב שהרשיון אבד.
– רע"פ 9237/99 מאיר נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 37, אפריל 2000, עמ' 30.
- פסילה (קטלני) – (נהג מקצועי) – כאשר נאשם הרג אדם בתאונת דרכים, היותו נהג מקצועי מהווה שיקול לרעתו, המצדיק את פסילת רשיונו. נהג כזה מצוי, דרך קבע, בכבישים ולכן, עלול להוות סכנה גדולה יותר מנהג מזדמן, שעה שאין הוא מקפיד על זהירות מירבית. פסילת רשיון למשך 3 שנים.
– ע"פ (ת"א) 1628/96 מתאג'נה נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 7, ספטמבר 97', עמ' 20.
- פיצויים – (לניזוק) – פסיקת פיצוי לניזוק הינו אמצעי הנלווה להליך הפלילי, העשוי במקרים הראויים להקל על הקורבן ולהטיב את נזקו מבלי להזקק לתביעה אזרחית. אחת הבעיות שבהליך זה היא העדר אחידות בסכומים, ובאופן בו בתי המשפט השונים פוסקים פיצוי לניזוק לפי ס' 77 לחוק העונשין. אמצעי זה הוא גם הדרך היחידה, בה יכול בית המשפט להראות את התחשבותו בקורבן העבירה ולתת ביטוי לאינטרס הפרטי שלו, כאשר יש להדגיש, כי המדובר בקבלת תרופה ריאלית לפגיעה, בדומה לתרופות הלקוחות מהדין האזרחי. גם אופן הגבייה והערעור, הוא זהה לזה של גביית קנס אזרחי. היה מצופה, לדעת הכותב, כי פסיקת הפיצוי תתבסס על הוכחת נזק, אך המצב כיום הוא, כי בתיהמ"ש פוסקים על בסיס הערכה ואומדן בלבד וזהו מצב לא רצוי.
– פסיקת פיצוי לניזוק: מלאכה אזרחית בידי השופט הפלילי / דנה מרשק –מרום, הסניגור 18, ספטמבר 98', עמ' 3.
- פוליגרף – (לחומרה) – בית המשפט קבע, כי מאחר שממצאי הבדיקה עצמם אינם קבילים, לא ניתן לקבל ראייה בדבר הסכמה או סירוב להבדק בפוליגרף. סירוב של חשוד או נאשם להיבדק, אינו מצביע, בהכרח, על תחושת אשמה וכן הדבר הוא לגבי הסכמה לבדיקה. זאת בהיותו מודע לעובדה כי תוצאות הבדיקה, לא תוגשנה כראייה במשפטו.
– ת"פ (ת"א) 40224/01 מ"י נ' קאסם, טרם פורסם, פד"י – פקס 2/02.
- 13. פיצויים – (לחומרה) – בשנים האחרונות קיימת נטייה, לראות בעין יפה פסיקת הוצאות לנאשמים שיצאו זכאים בדינם, כחלק מהעקרון של השבת המצב לקדמותו וזאת, כאשר מלכתחילה לא היה יסוד לאשמה או שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות זאת. בית המשפט העליון קובע, כי רק במצב קיצוני של אי סבירות בולטת, יהיה מקום לקבוע כי אין יסוד לאשמה. לגבי העילה השניה, נסיבות אחרות יכולות להוות "פעולה בלתי תקינה" בזמן חקירה ומקרים בהם עקב ההליך הפלילי נפגע התא המשפחתי או הכלכלי של הנאשם. עם זאת, לעיתים התנהגות הנאשם תצדיק שלילה או הפחתת הפיצוי. כמו כן, ניתן להתחשב בטיב ובנסיבות הזיכוי כשיקול נוסף, עם כי לא מדובר, לדידו, בשיקול מכריע. במקרה דנן, קובע בית המשפט העליון, כי חזרת המדינה מן האישום מצדיקה פיצוי, אולם הערת השופט על סיכוי הרשעה גבוהים מצדיקה הפחתה בגובהו, וזאת למרות שבמקרה דנן, מדובר היה בזיכוי מוחלט.
– ע"פ 4466/98 דבש נ' מ"י, פ"ד נ"ו (3), עמ' 73.
- פיצויים – (לקולא) – בית המשפט המחוזי קובע, כי לא ניתן להטיל מאסר בשל אי תשלום פיצוי שכן, המדובר בחיוב אזרחי. מכאן, שבית משפט שלום חרג מסמכותו, בקביעת המאסר כאשר הטיל על המבקשת עונש שכלל חיוב בתשלום פיצוי למתלוננת וקבע בגזר דינו, כי אם לא ישולם הפיצוי תרצה המבקשת את עונש המאסר. בית המשפט המחוזי מורה על מזכירות בית המשפט להתעלם מהוראה זו.
– בר"ע (מחוזי-ב"ש) 961/99 רונן נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 35, פברואר 2000, עמ' 31.
- פניה – (זיכוי) – ראה באות ק', קש"ס, ערך מס' 34.
– ע"פ (חי) 574/92 לוי נ' מ"י, פס"ת כרך ג', חו' 3, עמ' 21.
- 16. פסילה עד תום ההליכים – (לקולא) – שופט בית המשפט העליון, א. מצא, מחזיר את רשיון הנהיגה לנהג שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית. בית המשפט קובע, כי מדובר בנהג מקצועי, אשר עברו התעבורתי אינו מכביד וכן, כי ראיות התביעה מבוססות על עדות אחת שאמינותה תתברר רק בשלב ההוכחות. בית המשפט קובע, כי אין המדובר בנהג מסוכן ומחזיר לעורר את רשיון הנהיגה.
– בש"פ 757/99 אברהם הורוביץ נ' מ"י, טרם פורסם.
- פסילה עד תום ההליכים – (לקולא) – שופט בית המשפט העליון, י. טירקל, מחזיר את רשיון הנהיגה לנהג שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית. בית המשפט קובע, לאור עדותו של הנאשם במשטרה, כי כנראה, נרדם וזאת, למרות שעצר מספר עצירות התרעננות. בית המשפט קובע, כי המדובר באירוע חד פעמי, בעל אופי מקרי, שנגרם מחמת תרדמה או נמנום, במשך שניות ספורות, אשר אינו מעיד על דרך התנהגות אופיינית. לאור עברו התעבורתי של העורר והזמן הרב שחלף מיום התאונה ועד הגשת כתב האישום, קובע בית המשפט, כי רשיונו של העורר יוחזר לו.
– בש"פ 7399/00 לחמי שמואל נ' מ"י, טרם פורסם.
- פסילה עד תום ההליכים – (לקולא) – שופט בית המשפט המחוזי בב"ש, ג. גלעדי, החזיר את רשיון הנהיגה לנהג שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית. בית המשפט בוחן, האם מדובר בנהג שנהיגתו מסכנת את הציבור וקובע, כי למרות שקיימות ראיות לכאורה המצביעות על רשלנותו, מאחר שגם אם סונוור, לטענתו, הרי שאסור היה לו להמשיך בנסיעה, הרי שפסילה עד תום ההליכים אינה מהווה מקדמה על חשבון העונש שיקבל אם וכאשר יורשע. כמו כן, גם התוצאה הקטלנית אינה שיקול כאשר הבקשה היא לפסילה עד תום ההליכים. בית המשפט בוחן את הרשעותיו הקודמות וקובע, כי למרות שניתן לראות שאין המשיב מדקדק בחוקי התנועה, הרי שכאשר מדובר בהרשעות שמתפרסות על פני עשרים שנות נהיגה, הרי שאין בהן להצביע על מסוכנות מיוחדת, אלא כאלו המתאימות לנהג ממוצע.
– ב"ש 20628/01 מ"י נ' אילן וולף, טרם פורסם.
- פסילה עד תום ההליכים – (לקולא) – שופט בית המשפט המחוזי בב"ש, א. לוין, מחזיר את רשיון הנהיגה לנהג שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית, בה נפגע למוות הולך רגל במעבר חצייה. בית המשפט קובע, כי לצורך ההחלטה בבקשת הפסילה עד תום ההליכים, יעמדו בראש סולם השיקולים, חומרת הנסיבות ועברו של הנהג ולאו דווקא קיום ראיות לכאורה. בית המשפט בודק את עברו של העורר וקובע, כי עברו אינו מכביד (4 עבירות ברירת משפט במשך 10 השנים האחרונות), במיוחד לאור היותו נהג מקצועי. בית המשפט בודק את נסיבות התאונה וקובע, כי למרות שעולה מהן רשלנות חמורה, לכאורה, הרי שלאור הרשעותיו הקודמות אין הצדקה לפסול את העורר עד תום ההליכים.
– ערר 20310/00 נתן ירון נ' מ"י, טרם פורסם.
- פסילה עד תום ההליכים – (לקולא) – שופטת התעבורה בנתניה, ר. בן יששכר קובעת, כי יש להחזיר את רשיון הנהיגה לנהג אשר היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית, בפוגעו בהולך רגל במעבר חצייה וזאת, למרות שקיימות בחוק ראיות לכאורה לאשמתו. זאת מאחר ובשלב בדיקת ההצדקה לפסילה עד תום ההליכים, יש לבחון בעיקר את עברו התעבורתי וויתקו של הנהג. במקרה דנן, מדובר בנהג ותיק (נוהג משנת 69'), אשר עברו התעבורתי אינו מכביד וכולל מספר עבירות ברירת משפט. מדובר בנהג מקצועי אשר לגביו לא קיימות ראיות על גורמים אחרים הטבועים בו, העלולים להצביע על מסוכנותו. לגבי הנוהג של הפרקליטות, להגיש בקשה לפסילה עד תום ההליכים ב"דקה התשעים" לקראת סיום הפסילה המנהלית קובעת השופטת:
"יש להקפיד על הגשת בקשות להארכת פסילה עד תום ההליכים פרק זמן סביר לפני תום תקופת הפסילה המנהלית ולא להמתין לרגע האחרון, כשיטה, שכן אין הדבר מתיישב עם חובת ההגינות המוגברת המוטלת על הרשות הציבורית ובכלל זה גם על המבקשת". (עמ' 2 להחלטה).
– ב"ש 147/02 פרקליטות מחוז מרכז נ' פאיק דוד, טרם פורסם, החלטה מיום 17/3/02.
- פסילה עד תום ההליכים – (לקולא) – בית המשפט המחוזי בת"א, השופט ש. טימן, סומך ידיו על החלטת שופטת התעבורה בנתניה, ר. בן יששכר שקבעה, כי יש להחזיר את רשיון הנהיגה לנהג שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית, בתום 90 ימי הפסילה המנהלית. השופט קובע, כי פסילתו של המשיב מהחזיק ברשיון נהיגה תהווה בשלב זה מקדמה על חשבון העונש, מאחר ולא ניתן לקבוע, כי המדובר בנהג מסוכן עפ"י בחינת נסיבות העבירה.
– ב"ש 90739/02 מ"י נ' דוד פאיק, טרם פורסם, החלטה מיום 20/3/02.
- פיצויים – (לקולא) – בית המשפט העליון פוסק, ברוב דיעות (שישה כנגד אחד), כי על המדינה לפצות את המערער, שזוכה מעבירת אינוס, לאחר שהמדינה חזרה בה מהגשת כתב אישום. עם זאת, על רקע קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי גרסת הנאשם אינה אמינה (קביעה שבית המשפט העליון מציין, כי הוא בבחינת "כמעט הרשעה"), קובע בית המשפט שהפיצויים יועמדו על רבע מן הסכום המירבי הנקוב בתקנות בלבד. בית המשפט בוחן את העילות הקבועות בחוק למתן פיצויים. לגבי העילה של "לא היה יסוד לאשמה" קובע בית המשפט, כי יסוד זה מתקיים כאשר המעשה כלל אינו עולה כדי עבירה או כאשר לא היתה בעת הגשת כתב האישום תשתית ראייתית ראויה. לגבי "נסיבות אחרות המצדיקות זאת" קובע בית המשפט, כי אלו יכולות להיות נסיבות חיצוניות להליך הפלילי ויכולות להיות נסיבות הנגזרות ממנו. בית המשפט מביא, כדוגמה, פעילות לא תקינה של המשטרה / התביעה, פגיעה בתא המשפחתי או במעמדו הכלכלי של הנאשם עקב ההליך, כמו גם פגיעה בבריאותו. כמו כן, ניתן להתחשב גם בטיב הזיכוי ובנסיבותיו, אם כי זהו שיקול שאינו שיקול מכריע.
– ע"פ 4466/98 דבש נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 59, פברואר 2002 עמ' 20.
- פרסה – (לקולא) – בית המשפט המחוזי מאשר את פסיקת בית משפט השלום לתעבורה, לפיה, על פי הנוסח הקיים של ת' 44 לתק' התעבורה, ניתן לבצע פניית פרסה גם כאשר אין פנייה שמאלה, כל עוד אין תמרור מפורש האוסר על פניית פרסה וכל עוד, אין בכך משום הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך.
– ע"פ (מחוזי – י-ם) מ"י נ' רותם, טרם פורסם, הסניגור 48, מרץ 2001, עמ' 12.
- פסילה מנהלית – (לחומרה) – (הוריית נהיגה) – בית המשפט העליון מאשר צו פסילת רשיון נהיגה, שהוצא ע"י קצין משטרה כנגד העורר, שהנו מורה לנהיגה, על אף שהקצין סרב להענות לבקשתו של העורר ולשמוע את עורך דינו. בית המשפט קובע, כי מורה לנהיגה הנו ככל נהג שכן, המתקנים המיוחדים המצויים ברכב הנהיגה מאפשרים לו להשתתף בפעולת הנהיגה ובשליטה על תלמידו. באשר לפגם בשימוע – מדובר בהחלטה מנהלית ולכן קיימת חובת שימוע עם זאת, מדובר בפגם שאינו יורד לשורשו של ההליך ולכן אינו מאיין את החלטת הקצין וגם הפגם הראשוני נרפא ע"י החלטות מאוחרות בעניין זה.
– בש"פ 6050/01 בנגד נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 54, ספטמבר 2001, עמ' 18.
