רשלנות של שוטר

להאזנה:

 

בית המשפט

בית משפט לתעבורה ת"א – יפו
ת 026625/04

בפני:
כב' השופט שלמה איזקסון
תאריך:
27/12/2004

בעניין:
מדינת ישראל – ענף תנועה ת"א

ע"י ב"כ עו"ד
ענת בית און

המאשימה

 

נ ג ד

 

תאודור אברהמוב

ע"י ב"כ עו"ד
משרד עו"ד אורון

 

הנאשם

 

ה כ ר ע ת – ד י ן

 

ה נ א ש ם  ז כ א י  ב ד י ן

 

1. הנאשם הובא לפני לדין על כך, שנהג את רכבו במועד ובמקום הנקובים בכתב האישום, במהירות של 84 קמ"ש, במקום מהירות של 50 קמ"ש, המותרת במקום.
2. המחלוקת בתיק זה בין הצדדים היא מחלוקת משפטית, בענין דיות הראיות.
3. ההגנה סבורה, שהתביעה לא הרימה את הנטל, אף לא כדי להצדיק את חיובו של הנאשם להשיב לאשמה. בענין זה נטען, כי לא הובאו על ידי התביעה, די ראיות להוכחת הרכיב המשפטי / העובדתי לפיו, מדובר בדרך עירונית. שכן כדי שדרך תהיה עירונית, על פי ההגדרה שבתקנה מס' 1, בתקנות התעבורה, צריך שיהיו מוצבים שני תמרורים ב- 24. לדברי הסניגור, התביעה לא עמדה בנטל זה. על כן, לא הוכיחה שמדובר בדרך עירונית, הגם שנתון זה הוא הכרחי, להשלמת תמונת הראיות.

   

    

4. ב"כ הנאשם טוען עוד כי על עורכת הדו"ח, שמדדה את מהירותו של הנאשם, לא מוטלת החובה לבדוק את כל הכניסות לעיר ולראות שמוצבים בהם תמרורי ב- 24. די – לשיטתו של הסניגור – שעורכת הדו"ח תציין בפירוש, כי בדקה בכניסה הקרובה למקום בו נמדד רכבו של הנאשם. הסניגור מוסיף, כי לא זו בלבד שעורכת הדו"ח לא ציינה עובדה חשובה זו בדו"ח עצמו, אלא שהיא גם העידה בבית המשפט, במסגרת פרשת התביעה, שהיא לא תמיד בודקת בתחילת משמרת, את קיומם של תמרורי ב- 24, הסמוכים למקום המדידה.לדבריה, אם מזדמן לה במקרה, לעבור ולראות שקיימים תמרורי ב- 24, כי אז היא מציינת זאת. בעניננו, הודתה עורכת הדו"ח שאיננה זוכרת את המקרה. על כן, איננה זוכרת אם בדקה, את קיומם של תמרורי ב – 24 (ראה עדותה של עורכת הדו"ח, עמ' 2 לפרוטוקול שורות 22 עד 24). הסניגור תומך את יתידותיו במס' פסקי דין שהוגשו על ידיו לתיק. האחד ע"פ 6541/02 שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים, ע"י כבוד השופט יונתן עדיאל. השני ע"פ 1448/04 שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה, ע"י כבוד השופט אילן שיף וכן על פסק דין שניתן בע"פ 71656/03 בבית המשפט המחוזי בת"א ע"י כבוד השופטת נורית אחיטוב.
5. מאידך, גורסת התביעה כי יש להרשיע את הנאשם. שכן המקום בו נמדדה מהירות הנסיעה של הנאשם מצוי בטבורה של העיר. התובע מפנה גם לתגובתו של הנאשם, שניתנה בזמן אמת לפיה: "לא נסעתי במהירות הזו. במקביל אלי נסעה מכונית". מתגובת הנאשם התבקשתי להסיק, שידע אף ידע, שמדובר בדרך עירונית. יתרה מזאת, הנאשם גם נמנע מלהעיד. את זאת יש לזקוף לחובתו, בבוא בית המשפט להעריך את תמונת הראיות נגדו.

   

    

6. השאלה הניצבת במוקד הדיון, היא כאמור שאלת דיות הראיות.
7. לאחר שעיינתי בפסקי הדין שהגישו לי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, לזכות את הנאשם. תקנה 1 לתקנות התעבורה מגדירה "דרך עירונית""דרך עירונית" – כל דרך בתחום המצוי בשטח שיפוטה של רשות מקומית או רשויות מקומיות הגובלות זו בזו ואשר בכניסה לאותו תחום מוצב תמרור שמשמעו "כניסה לתחום דרך עירונית", ועד למקום שבו מוצב תמרור שמשמעו "קצה תחום דרך עירונית".בית המשפט בירושלים מפי כב' השופט עדיאל (בע"פ 6541/02, מתאריך 22/6/03) התמודד בדיוק עם אותן שאלות, העולות בתיק זה וציין בפסק דינו דלעיל, כי העבירה הפלילית מורכבת מיסוד נפשי ומיסוד עובדתי וזה האחרון מורכב מהתנהגות ומנסיבות. על התביעה להוכיח מעבר לספק סביר, כל יסוד מיסודות העבירה.כשברור שבעבירה לפי תקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, היותה של דרך בגדר "דרך עירונית" היא נסיבה מנסיבות היסוד העובדתי. אין צורך להוכיח על כן, את מודעותו של הנאשם לקיומה של נסיבה זו. משום שמדובר בעבירה שהוכרה כעבירה של אחריות קפידה. אולם התביעה לא יכולה לפטור עצמה, מהוכחת עצם התקיימותה של אותה נסיבה לפיה, מדובר בדרך עירונית.על פי מהלך הדברים, בפסק הדין הנ"ל, להוכחת הרכיב הנסיבתי של העבירה, יש להראות כי הדרך מצויה, בתחום שיפוטה של רשות מקומית ובנוסף לכך במצטבר יש להוכיח, כי בכניסה לאותו תחום, מוצב תמרור ב- 24 הקובע, כי הנהג נכנס לתחום דרך עירונית. הצבת התמרור הינה יסוד חיוני, להפיכתה של דרך, לדרך עירונית ובהעדר תמרור, לכל הפחות באחת הכניסות לתחום שטח שיפוטה של רשות מקומית, לא ניתן לקבוע, כי הדרך המצויה באותו שטח שיפוט, הינה "דרך עירונית" לפי שחסר אחד היסודות הקבועים בחוק, להפיכתה של דרך לדרך עירונית.עם זאת הדגיש בית המשפט המחוזי בירושלים, כי לצורך הוכחת רכיב זה, לא נדרשת התביעה להוכיח קיומו של תמרור בכל הכניסות לעיר. די לה לתביעה אם תוכיח, כי באחת הכניסות הוצבו תמרורים כנדרש. משהוצבו תמרורים באחת הכניסות, הושלמה תמונת הנסיבות העובדתיות והוכחה כדבעי (ראה פסקאות 8,9 לפסק הדין).
8. לעמדה זו של בית המשפט המחוזי בירושלים, הצטרף בית המשפט המחוזי בחיפה, בע"פ 001448/04. ניתן זה לאחרונה ב- 18.7.04 מפי כב' השופט אילן שיף.
9. הואיל ועורכת הדו"ח בעניננו הודתה בכך, שאין היא זוכרת את המקרה ושאכן לא ציינה בדו"ח, אם היו תמרורי ב- 24, (ראה שורות 23 ו- 24 בעמ' 2 לפרוטוקול), ברחוב או בסביבה ממנה הגיע הנאשם, כי אז לא הובאו מספיק ראיות, להוכחת הרכיב הנסיבתי לפיו, מדובר בדרך עירונית.
10. אין איפוא נפקא מינא, אם הנאשם העיד או לא העיד, שהרי מחדלו בענין זה, אין בו לחזק את ה ע ד ר ה ר א י ו ת של התביעה. לפיכך, אני מזכה את הנאשם.

 

ניתנה היום יום ב', ט"ו בטבת, תשס"ה (27 בדצמבר 2004) בלשכתי בהעדר הצדדים.

 

שלמה איזקסון – שופט

 

026625/04ת 020 נטלי זהבי

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן