בדרך כלל, במקרה של תאונה התובע המשטרתי יעמיד לדין את הנהג אשר סטה מקו נסיעתו. לכאורה, ברור שרק אחד מהם סטה ממסלולו, בעיקר במקרים שבהם הנהג האחר עקף שלא כדין את הנהג ה"אחראי" לגרימת התאונה. אכן, במקרים רבים מתרחשות תאונות דרכים, עקב סטייה שמאלה של נהג אשר מתנגש עם נהג רכב אחר שדרכו נחסמה. עם זאת, לעתים מתעוררת השאלה, מי מבין שני הנהגים המעורבים בתאונה אחראי לגרימתה. כאמור, אמנם יש הצדקה להעמיד לדין את הנהג שסטה שלא כדין, אולם לעתים הסטייה היא כ"דת וכדין". במקרה כזה, נהג הרכב האחר הוא שהתרשל, בכך שניסה לעקוף את הרכב הסוטה שמשמאלו, שכן במקרה כזה מותר לעקוף דווקא מימין, וזאת אם הדבר אפשרי וכפוף לכללי הזהירות. אולם, במרבית המקרים, די ברשלנות מעטה כדי שהנהג יימצא אחראי לתאונה; בדרך כלל, העובדה שנהג אחר תרם את חלקו לגרימתה, אין בה כדי לשחרר מאחריות את מי שהוגש נגדו כתב אישום.
עם זאת, לעתים מצליח נאשם שהורשע בערכאה משפטית אחת להוכיח את חפותו בערעור, למשל באמצעות עד שמאמת את גרסתו באשר לחלקו התורם של הנהג האחר המעורב בתאונה. אולם,לצורך כך עליו לעבור 'מסלול ייסורים'.
דוגמה : שופט התעבורה לא האמין לנאשם אך בית המשפט המחוזי זיכה
קרא עוד על:
