להאזנה:
כידוע, למי שעיסוקו במשפטי תעבורה, הסיכויים לזיכוי של אדם הנאשם בעבירת תעבורה, או בגרימת תאונת דרכים, הם קטנים, והסיכויים לבטל את פסק-הדין המרשיע בערעור קטנים עוד יותר. כאשר מוגשת הודעת ערעור בשם נאשם, ובית המשפט המחוזי בתל-אביב מתבקש לעכב את העונש, בדרך כלל יתנגד נציג הפרקליטות בכל תוקף לעיכוב, ובית-המשפט ייטה לקבל את המלצת נציג הפרקליטות.
מסתבר כי לעתים מצליח נאשם שהורשע, להוכיח את חפותו, אלא שעליו לעבור מסלול ייסורים.
אדם הואשם בבית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב בכך שנהג רכב פרטי בבת-ים, ברחוב ירושלים, והתקרב עמו לתחנת דלק; מאחוריו רכבה בחורה על קטנוע. על-פי כתב האישום סטה הנהג במפתיע שמאלה, חסם את דרכו של הקטנוע, ושני כלי-הרכב התנגשו. עקב ההתנגשות נגרם לרוכבת שבר בכף הרגל.
הנהג אשר לא היה מיוצג על-ידי סנגור, כפר באשמה וטען כי הספיק לעבור לנתיב הנגדי לצורך הפנייה שמאלה. ורק באותו שלב פגעה בו הרוכבת, אגב ניסיונה שנכשל לעוקפו בצומת.
שופטת התעבורה הרשיעה את הנהג וקבעה, כי הנאשם ביצע את הפנייה בחוסר זהירות וחסם את דרכה של הרוכבת. כתוצאה מכך, גזרה עליו שלושה חודשי פסילת רשיון נהיגה בפועל, על-פי החובה שבדין.
-
ערעור – ריצה את מלוא העונש וזוכה בדין
בשלב זה, ביקש הנהג סיוע של סנגור וערער לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. בערעורו טען כי לא הייתה הצדקה להרשעה וביקש לעכב את העונש למען לא יסוכל הערעור.
בינתיים, ביום 2.6.93, הפקיד הנהג את רשיונו בבית-המשפט לשלושה חודשים.
ימים ספורים לאחר מכן הוגש הערעור ובקשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש פסילת רשיון הנהיגה. נציג הפרקליטות של מחוז תל-אביב כתב בתגובתו: "אנו מתנגדים. לערעור אין כל סיכוי. המבקש פנה שמאלה לתחנת דלק מבלי שהדרך היתה פנויה וגרם לתאונה." לאור זאת נדחתה הבקשה.
בהמשך, לאחר שמחצית מתקופת הפסילה חלפה, הוגשה בקשת עיכוב נוספת ולגביה לא ניתנה החלטה.
לאחר מכן, ולאחר ששני שלישים מתקופת הפסילה חלפו, הוגשה בקשה למתן החלטה בבקשת העיכוב. באותו יום ניתנה החלטה שלילית.
למחרת, התבקש בית-המשפט להקדים את הדיון, למען יישמע הערעור לפני שהמערער ירצה את כל תקופת הפסילה עד תומה. גם בקשה זו נדחתה.
הנהג המערער סיים, בשעה טובה ומוצלחת, את ריצוי כל העונש וזאת בטרם ניתנה לו הזדמנות להופיע בפני ערכאת הערעור.
17 יום לאחר השלמת ריצוי העונש, זכה סוף-סוף המערער שערעורו יישמע בפני השופטת, ד"ר עדנה קפלן. השופטת זיכתה את הנהג מכל אשם. בנימוקי פסק-הדין כתבה בין השאר, כדלקמן: "צודק בא כוחו המלומד של המערער כי בעת קרות האירוע הייתה זו דווקא המתלוננת אשר נהגה בחוסר זהירות, וזאת כיוון שפגעה ברכבו של המערער, אשר היה לפניה כאשר הספיק לעבור למסלול הנגדי."
ובמחשבה שנייה, אולי גם זה הוא צדק: מצד אחד אדם נשא במלוא העונש על עצם היות מעורב בתאונת דרכים, ומצד שני זוכה, בבחינת הזאב שבע והכבשה שלמה.
