פגיעה בהולך רגל במעבר חצייה
פגיעה בהולך רגל במעבר-חצייה עשויה להוביל, במרבית המקרים, להגשת כתב אישום נגד הנהג הפוגע. התביעה מתייחסת למעבר החצייה כאל "קודש הקודשים" – מבצרו של הולך הרגל שאין לפגוע בו. בדרך כלל, בתי המשפט מצדם מאמצים את גישת התביעה, אך יש לזכור שייתכנו מקרים שבהם התאונה נגרמת דווקא בשל הולך-הרגל החוצה מעבר חצייה ב"עיניים עצומות" – בהנחה שכלי הרכב יעצרו ויאפשרו לו את החצייה בבטחה.
במצבים שכאלו, בעיקר כאשר הרכב קרוב למעבר החצייה, ייתכן שהנהג המופתע לא יוכל להספיק להיעצר, אפילו אם נהג במהירות סבירה ומילא אחר חובת ההאטה לפני המעבר. בעניין זה, דיבר בזכותו של נהג אשר פגע בהולך רגל במעבר חצייה השופט יעקב בשן בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה; הוא אמר, כי על אף שמעבר החצייה הוא "חוף מבטחים" להולך הרגל, אסור להולך הרגל לרדת אליו אלא אם אין רכב קרוב. במקרה שנדון בפני השופט בשן, הולך-הרגל הנפגע התרשל בכך שלא שם לבו לתנועה המתקרבת וגרם בכך להתרחשות התאונה.
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר, ביטא גישה מחמירה מאוד לגבי פגיעה בהולך רגל במעבר חצייה. באותו מקרה, נערה נפצעה קשה כאשר חצתה מעבר-חצייה, לאור זאת גזר בית המשפט לתעבורה על הנאשם חמש שנות פסילת רשיון נהיגה בפועל ועונשים נוספים. בבית המשפט העליון נדון הערעור על חומרת העונש.
נשיא שמגר שציטט את טענת הסניגור בערעור, ציין כי:
"אמנם כידוע מעבר חצייה הינו המקום אשר בו ראוי הולך רגל להרגיש בטוח יותר בחצותו את הכביש, אך עדיין מעבר חצייה איננו מדרכה שבה זכותו של הולך רגל להילוך חופשי ונקי מדאגות ומי שחוצה מעבר חצייה באופן המפתיע את הנהג עלול למצוא עצמו נפגע בפגיעה קשה כאשר אין לו להלין אלא על עצמו". יחד עם זאת, במקרה הנוכחי הנשיא שמגר ראה בחומרה את עצם הפגיעה במעבר החצייה, ועל-כן דחה את הערעור על חומרת העונש.
פגיעה בהולך רגל שחצה שלא במעבר חצייה
כאשר הולך הרגל נפגע בעת חציית כביש שלא במעבר חצייה, התביעה אינה רואה את הנהג הפוגע כאחראי לתאונה באופן קטגורי וגורף. יחד עם זאת, העובדה שהולך הרגל התרשל ונכנס לכביש שלא בזהירות אינה מסייעת לנהג בהכרח ואינה גוררת את זיכויו מאשם. הטעם לכך הוא שנהג נדרש להביא בחשבון התנהגות רשלנית של הולך רגל ולצפות לה — גם במקום שאינו מעבר חצייה.
ההבדל בין שני המצבים אינו בשאלה אם הוגש כתב אישום, אלא במשקל שניתן לאשמו התורם של הולך הרגל ובאפשרות לבסס עליו הגנה. בשני המקרים הבדיקה מתחילה באותו מקום: מהירות הנסיעה, מרחק העצירה בפועל, שדה הראייה של הנהג באותו רגע, ותנאי הדרך והתאורה.
