נהג הואשם בבית המשפט לתעבורה בת"א, בכך שבהיותו רוכב על קטנוע עשה שימוש במכשיר הטלפון אשר "היה תקוע" בין אוזנו הימנית לבין הקסדה. נגד הנהג נרשם דו"ח קנס בשיעור 500 ש"ח, עבירה המחייבת גם ב- 4 נקודות. הנהג טען כי לא אחז בטלפון בידו ולכן, לא ביצע את העבירה ואילו התביעה המשטרתית טענה כי הנאשם דיבר בטלפון הנייד שלא באמצעות דיבורית ובכך נכשל בעבירה המיוחסת לו.
שלושה תנאים על מנת להרשיע
שופט התעבורה בת"א, מאיר דרורי, קיבל את טענת הסניגור, עורך דין תעבורה אילון אורון, וקבע כי על מנת להרשיע אדם בעבירה של שימוש בטלפון נייד שלא כדין, על התביעה להוכיח שלושה תנאים מצטברים: 1. הרכב נמצא בתנועה. 2. הנאשם לא החזיק את ההגה או הכידון, במקרה דנן, בשתי ידיו. 3. השימוש בטלפון נעשה כאשר הנאשם אוחז במכשיר בידו. השופט קבע כי המקרה דנן דומה לשימוש בטלפון באמצעות אוזניה, שימוש שהוכר ע"י ביהמ"ש העליון כחוקי, ולעניין זה כתב השופט: "מה לי אוזניה קטנה, מה לי טלפון, אם הטלפון מוחזק כראוי ואינו מפריע לנהיגה ברכב".
לאור זאת, מצא השופט לזכות את רוכב הקטנוע שזוכה על ידי משרדנו. בשולי פסק הדין כתב השופט כי כיוון שמכשיר הטלפון מצוי כמעט בידי כל נהג, רצוי שמתקין התקנות יביע את עמדתו בלשון חד משמעית ואם ימצא לנכון, יאסור ברחל בתך הקטנה שימוש בטלפון; במכשיר קשר; במכשיר מירס ובכל טלפון המותקן ברכב ובכך ישים קץ לכל המחלוקות בנושא הפירוש הנכון לתקנות וזאת עקב ההשלכה שיש לעניין זה על מרבית הנהגים במדינת ישראל.
