השופטת עזרה לתביעה אך הנאשם זוכה

למרות ששופטת התעבורה התנדבה לסייע לתובעת בניסיונה להפליל את הנהגת ולהרשיעה בגרימת תאונת דרכים – ההרשעה בוטלה ע"י ביהמ"ש המחוזי.

 

שוב ושוב נשמעת בקרב רבבות הנאשמים בבתי המשפט לתעבורה הטענה כי נטיית לב השופט הינה עם התובע והכלל לפיו הנאשם זכאי אלא אם יוכח ההפך מתהפך בתיקי התעבורה. על הנאשם בתיקים אלו להוכיח את חפותו, כאשר השופט יוצא מתוך נקודת הנחה שאם הוגש נגדו כתב אישום, יש להניח כי מוצדק להרשיעו. הדברים הנ"ל בולטים במיוחד במקרה שנהג מעורב בתאונת דרכים בצומת כאשר בכיוון נסיעתו מוצב תמרור עצור. נטיית שופט התעבורה תהיה להרשיע את הנהג באחריות לתאונה, אם כי בדרך כלל וברוב המקרים, ובצדק.

 

נהגת הועמדה לדין בביהמ"ש לתעבורה בת"א. הנהגת הואשמה בכך כי יצאה מרח' יבנה בת"א, לא צייתה לתמרור עצור בכיוון נסיעתה ובצומת עם שד' רוטשילד התנגשה עם רוכב קטנוע שבא מימינה. כתוצאה מהתאונה נגרם לרוכב שבר ברגלו השמאלית והוא נזקק לניתוח.

 

כתב האישום הוגש בהסתמך על גרסת רוכב הקטנוע במשטרה לפיה הרוכב נסע כדין ונהגת הפרטית פגעה בו עקב אי הציות לתמרור.
הנהגת הנאשמת טענה לעומת זאת כי בצומת עם שד' רוטשילד חנתה משאית, זו הפריעה לרוכב והרוכב נאלץ לסטות שמאלה ועקב כך התנגש בפרטית בה נהגה הנאשמת.

 

מסתבר כי בדיון בביהמ"ש לתעבורה ארעה התפתחות שהינה חריגה גם בהתחשב בדברים שצוינו לעיל. לאחר שעדת התביעה סיימה להיחקר על-ידי התובעת, ובעיצומה של חקירתה הנגדית ע"י הסניגור, הודיעה העדה כי איננה זוכרת פרטים לגבי האירוע. בהמשך כאשר העדה "המשיכה לאכזב" והתעורר החשש כי לא ניתן להרשיע ע"פ עדותה הציעה השופטת (כך צוין במפורש בפרוטוקול) כי התובעת תצא מחוץ לאולם עם העדה, תקרא לה שוב את הודעתה וזאת על מנת לרענן את זיכרונה. בהמשך הרשיעה השופטת את הנהגת לאור הודעת עדת התביעה ופסלה את רשיון הנהיגה שלה בפועל ל-45 יום בהתחשב בנסיבותיה האישיות של הנאשמת.

 

הנהגת, ע"י סניגורה, ערערה על הרשעתה לביהמ"ש המחוזי. שופט ביהמ"ש המחוזי בת"א, ד"ר גבריאל קלינג, קיבל את הערעור וזיכה את הנהגת למרות שהמדובר בתאונת דרכים עקב אי ציות לכאורה לתמרור עצור.

 

השופט, בניסוח העדין המקובל בפסקי דין המבקרים את שופטי הערכאה התחתונה כתב: "איני רואה צורך להביע דעה על עצם העלאת ההצעה (לצאת עם העדה ולרענן את זכרונה ע"י התובעת) ע"י ביהמ"ש במהלך חקירה נגדית של העדה המרכזית של התביעה", ולגוף העניין כתב השופט כי די בכך שביהמ"ש התרשם כי העדה זקוקה לרענון (ובמהלך החקירה הנגדית ע"י הסניגור) כדי לבטל את ההרשעה. השופט כתב כי לא יתכן שבהמ"ש אשר פקפק בגרסת הנפגעת "ומצא דרך לסייע בהמשך עדותה", ירשיע את הנאשמת על סמך אותה עדות.

 

כתב השופט כי שופטת התעבורה לא ציינה במפורש למרות ההתפתחות החריגה יוצאת הדופן כי היא ערה לכך שהיא עומדת להרשיע בפלילים כאשר המדובר בעדות מול עדות.

 

אומנם אין חובה לציין זאת במפורש וזאת בתנאי שניתן יהיה ללמוד מפסה"ד כי ביהמ"ש היה ער לחובת האזהרה העצמית.
השופט קלינג כתב כי הוא חזר ועיין בהכרעת הדין ולא מצא רמז למודעתה של השופטת לחובת האזהרה העצמית. לאור אשר פורט לעיל זוכתה הנהגת מאחריות לגרימת התאונה.

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן