השימוש במכשיר זה שכיח בעיקר בכביש הערבה ובכבישי הצפון. המכשיר המצוי ברכבו של השוטר קולט את הנהג בדרך-כלל כשהרכב שבו הוא נמצא במצב נסיעה מולו. כאשר נקלט במכשיר המדידה שהנהג ביצע עברת מהירות, השוטר מבצע פניית פרסה תוך שהוא מחויב להימצא בקשר עין אתו. המרכיב העיקרי באכיפה לפי מכשיר זה הוא, אפוא, "קשר העין" בין השוטר לבין הנהג.
השאלה, האם השוטר שמר על קשר-עין עם הנהג נדונה בבית המשפט לתעבורה בנתניה בפני השופטת אביבה טלמור. נהגת הואשמה כי נסעה בכביש תל אביב – חיפה במהירות 123 קמ"ש במקום 90 קמ"ש. השוטר אשר רשם את הדוח, ציין בבית המשפט כי שם לב במיוחד לכך שרכב הנאשמת היה בודד בכביש. כמו כן, השוטר ציין כי לאחר שנעל את המכשיר כפי שנדרש, הוא ביצע פניית פרסה על אי-ההפרדה, והחל רודף אחריה עד שהשיגה בביתה – שם זיהה אותה.
אף שחלף זמן רב מאז ניתן פסק הדין, יש בו עניין[1] משום שבאופן חריג זוכתה הנאשמת (אם כי מחמת הספק). ייחודו של פסק הדין אינו מתמצא רק בזיכוי בדוח מהירות, דבר לא שכיח כשלעצמו, אלא בכך שעדותו של השוטר הועמדה בספק.
[1] תע 8-573074-2 מ.י. נגד אסתר גרין.
קרא עוד על:
אי ציות לרמזור אדום
