כ-31% מסך תאונות הדרכים בארץ נגרמות בשל התנגשות חזית באחור ומרבית תאונות חזית אחור, סיבתן העיקרית היא אי-שמירת מרחק.[1] יחד עם זאת, על נתוני משטרת ישראל לשנת 2001, כ-8% בלבד מסך התאונות שגבו נפגעים, אירעו עקב אי שמירת מרחק בין כלי הרכב.[2]
תקנה 49 לתקנות התעבורה קובעת, כי נהג חייב לשמור על מרחק בינו ובין הרכב שלפניו, באופן שיאפשר לו להיעצר בכל עת למניעת תאונה. במקרה של תאונת דרכים מסוג חזית אחור, בדרך כלל הנהג שיואשם הוא הנהג הפוגע. הנהג יואשם בהתאם לסעיף אישום של אי-שמירת מרחק ולסעיף האישום הכללי של חוסר זהירות. הנהג לא יוכל לטעון להגנתו כי הוא הופתע מעצירת הרכב שלפניו, תהא סיבת העצירה אשר תהא, מאחר שאין באפשרותו להבחין בנעשה לפני הרכב המקדים אותו. לפיכך, עליו להיערך תמיד לכל התפתחות ולאפשרות של בלימת פתע.
עם זאת, ייתכנו מקרים חריגים לכלל זה שבהם הפגיעה מאחור לא תגרום להרשעת הנהג הפוגע. הדברים אמורים, בעיקר לגבי מקרים שבהם תנאי הדרך – הכביש או מזג האוויר – היוו סיבה עיקרית לגרימת התאונה.
[1] מבוסס על נתונים שפרסם ד"ר דן לינק מטעם המנהל לבטיחות בדרכים.
[2] מבוסס על נתונים שפרסמה משטרת ישראל בדוח הסטטיסטי לשנת 2001.
קרא עוד על: