4. שכרות – שרשרת סעיפי החוק לגבי החובה ליידע אודות משמעות הסירוב והסנקציה שבצדו –

 

שופט ביהמ"ש העליון ח. מלצר דן בבקשה למתן רשות ערעור, בגין הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות, עקב סירוב להיבדק. לצורך ההחלטה בבקשה סקר השופט את שרשרת סעיפי החוק שעניינן סירוב להיבדק והסנקציה שבצדו. להלן ציטוט סעיפי החוק שאוזכרו:

 

"במצב דברים זה, חלה בעניינו ההוראה הקבועה בסעיף 64ב(א1) לפקודת התעבורה:

"שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, לתת לו דגימה של אוויר הנשוף מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, באמצעות מכשיר שאושר לשם כך בידי שר התחבורה בהסכמת שר הבריאות, בהודעה ברשומות (בסעיף זה – דגימת נשיפה); שוטר רשאי לדרוש מתן דגימה לפי סעיף זה אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי פקודה זו".

 

סעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה מוסיף וקובע כדלקמן:

 

"סירב נוהג ברכב, או ממונה על הרכב כאמור בפסקה (1) להגדרה "ממונה על הרכב" שבסעיף 64ב, לתת דגימה למעט דגימת רוק, לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3)…".

 

ואילו סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, אליו מפנה סעיף 64ד(א) הנ"ל, קובע כך:

"העובר אחת העבירות האלה, דינו – מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין) ואם העבירה היא עבירת קנס שדן בה בית המשפט – קנס פי 1.25 מהקנס האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין:

[…]

(3)    הוא שיכור בהיותו נוהג רכב, או בהיותו ממונה על הרכב, בדרך או במקום ציבורי; לענין זה, "שיכור" ו"ממונה על הרכב" – כהגדרתם בסעיף 64ב;"

בהמשך לאזכור סעיפי החוק כתב השופט: "המסקנה הברורה המוסקת מקריאתן של הוראות חוק אלה היא שסירובו של המבקש לבצע בדיקה במכשיר ה-"ינשוף" הביא לכך שיש לראותו כמי שעבר את העבירה הקבועה בסעיף 62(3) לפקודת התעבורה.

מכוח האמור – הנתון הרלבנטי היחיד לצורך כך הוא סירובו של המבקש לבצע את הבדיקה, בין אם זו היתה מתבצעת על אתר ובין אם היתה מתבצעת על דרך של עיכובו של המבקש והעברתו לתחנת משטרה סמוכה. שתי הערכאות הנכבדות דלמטה קבעו, כאמור, כי המבקש אכן סירב לבדיקה, ולא מצאתי טעם כלשהו להתערב בקביעותיהן".

רע"פ 9197/12 (עליון) חנוך לוי שחר נ' מ"י, החלטה מיום 30.12.12.

 

 

 

להמשך קריאה

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן