34.פה. שכרות – נהיגה לפני זמן הספיגה המקסימאלי – כמות גבולית –זיכוי –
שופט התעבורה בירושלים א.טננבוים זיכה נאשם שבגופו נמדד אלכוהול בכמות של 290 מק"ג בליטר אויר נשוף וזאת בהסתמך על חו"ד של ד"ר אשר גופר שלפיה תהליך ספיגת האלכוהול בגוף עד להגעתו לשיא יכול שימשך עד שעתיים, על קיבה מלאה ובהסתמך על מאמרם של ד"ר אחיקם סטולר וד"ר יורם פינקלשטיין "נהיגה בשכרות ובפיקחון – היבטים נירולוגים קליניים והיבטים טוקסיקולוגיים מעבדתיים", פורסם ברפואה ומשפט גיליון מיום 29.11.03, אשר על פיו שיא הספיגה יכול להגיע עד- 3 שעות. יוצא איפוא כי (בציטוט מהמאמר הנ"ל): "דגימת-דם מייצגת ומקבעת את רמת האלכוהול בדם בזמן הדגימה עצמה. מאחר שדגימת הדם נעשית במרבית המקרים, אם לא בכולם, במועד מאוחר יותר מהמועד הקובע (זמן הנהיגה או האירוע התאונתי), אזי לא ניתן לומר בשום פנים ואופן כי ריכוז האלכוהול בדם שנמצא בבדיקה, מייצג את הריכוז בדם המועד הקובע" ועל כך הוסיף השופט "נוסיף כי ידוע כי האכיפה בארץ נעשית בסמוך למקומות הבילוי. ממילא גבוהה יותר הסבירות ונהגים נבדקים יהיו בשלב הספיגה בזמן נהיגתם, ובזמן השיא בשעת בדיקתם".
במקרה דנן "הנאשם טען כי שתה 2 בירות (על קיבה ריקה) כאשר את רוב המשקה שהזמין נאלץ לשתות סמוך ליציאתו ממקום הבילוי לאחר סיום ההופעה שהייתה במקום, 10 דק' לאחר ששתה נעצר וכעבור 20 דק' נוספות (לפחות) נבדק בבדיקת שכרות, לאור זאת עולה כי כאשר נבדק היה תהליך ספיגת האלכוהול בגופו, בעיצומו. תוצאות הבדיקה הראו כי בגופו 290 מק"ג אלכוהול ולכן אם יחזרו בזמן ברגע שבו נהג, רמת שכרותו הייתה מתחת למידה הקבועה בחוק ולכן לא נהג בשכרות". – ת 9817/07 (תעבורה י-ם) מ"י נ' סנפירי אריאל, הכרעת דין מיום 28.10.07.
