סטתה, איבדה שליטה וזוכתה
כאשר נהג מעורב בתאונה, וזאת לאחר שסטה מקו נסיעתו, התהפך או איבד שליטה על רכבו, ייחשב עפ"י החוק כמי שנושא באחריות לכך, והתאונה תיחשב כ"תאונה מדברת", אלא אם הנהג יוכיח כי הייתה סיבה, שאינה תלויה בו, אשר גרמה לו לאבד את השליטה על רכבו. נהגת הואשמה כי נסעה בנתיבי איילון מכיוון דרום לצפון, התקרבה למחלף לה גרדיה, סטתה מקו נסיעתה בחוסר זהירות, פגעה ברכב שנסע משמאלה וכתוצאה מכך נפצעה קשה הנהגת של הרכב המעורב.
הנאשמת טענה כי נאלצה לסטות וזאת כיוון שהנהגת המעורבת, היא אשר סטתה, קודם, לכיוון רכבה של הנאשמת, ואז הנאשמת ניסתה להתחמק ממנה וכתוצאה מכך איבדה את השליטה על הרכב. שופט תעבורה לא קיבל את הסבריה וציין כי במצב כזה, הנאשמת הייתה צריכה להמשיך לנסוע בנתיבה, אולי אף תוך הגברת המהירות ואז התאונה הייתה נמנעת או שתוצאותיה היו קלות יותר.
על ההרשעה הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי בת"א. הערעור נדון בפני השופטת נוגה אוהד. השופטת קיבלה את טיעוני הסניגור וזיכתה את המערערת.
בנימוקי הזיכוי כתבה השופטת כי היא מקבלת את הסברי המערערת לפיהם, משראתה את הרכב של הנהגת המעורבת, מתקרב אליה בקרבה מסוכנת וחששה שאותו רכב עומד לפגוע בה מאחור, היא סטתה ימינה, ואז בכדי לא לפגוע במעקה הבטיחות, הסיטה את ההגה שמאלה. לאחר מכן, הרגישה חבטה ברכבה ואיבדה את השליטה עליו ועל אף שהחזיקה חזק בהגה, עפה באוויר, רכבה פגע בקיר ונזרק חזרה לנתיב נסיעתה המקורי ושם עצרה.
השופטת מציינת כי המערערת הדגישה כי חששה לפגוע במעקה הבטון, אשר מצוי מעל גשר, ואף ליפול ממנו לכביש שמתחתיו. לאור זאת, כתבה השופטת כי אכן המדובר בנהג שנקלע למצב חירום, שלא הוא יצר אותו, ובמצב זה אין לדקדק עימו ואין לראות בהתנהגותה של המערערת כתגובה בלתי סבירה למצב החירום אליו נקלעה. לאור זאת כאמור, המערערת זוכתה.
