רקע
באשר למקרה זה, הגישה פרקליטות מחוז מרכז ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם הוא נדון בפני השופט עודד מודריק.[1] הוא הסתמך בקביעתו על מתן פסק דין שניתן בבית המשפט העליון לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט לתעבורה בנתניה: אמנם, באשר לאותו נהג הותיר השופט את הזיכוי בעינו. אולם, קבע, כי לאור פסקי הדין הרבים שבהם הורשעו נהגים בעברת מהירות נוצרה חזקה על העובדה שהמכשיר תקין, ועל-כן כל מי שחפץ לכפור באמינות המכשיר – עליו הראייה. לפיכך, הנהג הוא שצריך להביא חוות דעת מומחה מטעמו שתאשר כי המכשיר אינו אמין.
על מכשיר הממל"ז
בחודש ספטמבר 2000, ניתן בבית המשפט לתעבורה ברמלה על ידי השופט ירון לוי פסק דין מקיף בסוגיית מכשיר הממל"ז.[2] בפסק דין זה נקבע כי מכשיר הממל"ז איננו אמין ולא ניתן להרשיע נהגים על-פי ממצאיו בלבד. בתיק זה, כפי שאירע בתיק שנידון בבית הדין הצבאי, נשמעו עדים מומחים הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה. השופט פסק כי לאחר שעיין בפסקי דין שניתנו ברחבי העולם ביחס לאמינות מכשיר הממל"ז, הוא לא שוכנע שהמכשיר זכה להכרה עולמית רחבה כפי שטענה המשטרה. כמו כן, ציין השופט כי לא הובאו בפניו ראיות לגבי דרך עיבוד הנתונים על ידי המכשיר, שכן היצרן, מטעמיו שלו (כנראה עקב חשש מתחרות מסחרית), בחר להסתיר את דרך פעולת המכשיר ולכן לא ניתן לו לפצח את "הקופסה השחורה" שלו.
[1] ע.פ. 544/98 – לא פורסם.
[2] ת 836034/96 ו-837664/95 מ.י. נגד גבריאל לוי ומשה עטיה.
קרא עוד על:
