כאשר נהג נקלע למצב חירום שלא הוא גרם לו ושנוצר לא באשמתו, בית המשפט יתחשב בדרך-כלל במצוקה שנקלע אליה הנהג, גם אם הנהג התנהג שלא כראוי או פעל שלא כשורה. לעתים, ייתכן שבית המשפט אף יזכה אותו. הדוגמה הנפוצה ביותר היא התפרצות של הולך רגל רשלן לכביש. עמד על-כך נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט יואל זוסמן:[1]
"הדבר קרה כהרף עין. נהג אחר היה אולי פונה ימינה ונהג שלישי היה בולם כליל ולא היה סוטה. קל להיות נביא אחר מעשה. עכשיו אנו יודעים כי תמרונו של המערער – הסטייה שמאלה – שחייבה אותו לא לבלום כלל – לא הצליחה, אך אילו בלם "בלימת חירום" והבחורה הייתה נפגעת, היו מאשימים אותו בכך שלא התרחק ממנה ע"י סטייה שמאלה ללא בילום. יש וסכנה פתאומית מחייבת דווקא הגברת המהירות כדי לברוח מן ההתנגשות, ולא האטה. לכל היותר, נתפס המערער ,אולי, לשיקול מוטעה, אך אחרים היו עלולים לטעות כמותו, ורשלנות לא הייתה בכך".
מנגד, במקרה שבו הנהג הוא אשר גרם ברשלנותו להיווצרות מצב החירום, הוא לא יוכל "ליהנות" מהתחשבות בית המשפט במצב החירום שנקלע אליו.
אחת השאלות העולות בסוגיה זו היא: האם מי שלקה בחוסר מיומנות בנהיגה חוטא גם בחוסר זהירות בנהיגה ?
המשך
קרא עוד על:
להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן
