עדות השוטר הועמדה בספק והנאשמת זוכתה

להאזנה:

 

קשר העין נותק – הנאשם זוכה

 

עדותו של השוטר, מפעיל אקדח לייזר המודד מהירות (ממל"ז), הועמדה בספק, והנאשמת זוכתה מאשמת נהיגה במהירות מופרזת בבית-המשפט לתעבורה בנתניה הוגש כתב אישום נגד נהגת, באשמה כי נסעה בכביש תל-אביב – חיפה במהירות123 קמ"ש במקום 90 קמ"ש כמותר. השוטר אשר רשם את הדו"ח ציין בבית-המשפט כי: הנאשמת נסעה יחידה בכביש.

לפי עדותו הוא רושם חמישה עד עשרה דו"חות במשמרת. כמו כן ציין, כי האישה נסעה מולו, ולאחר שנעל את הממל"ז כפי שצריך, ביצע "סיבוב פרסה" על אי ההפרדה, רדף אחריה עד שהשיג אותה בביתה אשר במושב בצרה, שם זיהה אותה. ועוד נתון מרתק: מאז רישום הדו"ח ועד למשפט חלפה כשנה ומחצה, אבל לפי עדות השוטר הוא זכר היטב את המקרה, למרות הזמן שחלף ולמרות שפע דו"חות המהירות שהוא רושם מדי יום.

במקרים רבים מורשע נאשם בדו"ח שהוגש על-ידי שוטר, למרות שבית-המשפט אינו קובע כי הנאשם שיקר, או כי בעדותו נתגלו סתירות או משום שזו נגועה באי סבירות. הוא מרושע משום שבית-המשפט מאמין לשוטר. אבל כאשר עולה בידי הנאשם לעורר ספק באשר לאמיתות העובדות או המסקנות שאליהן הגיע השוטר רושם הדו"ח, הוא נהנה מהספק ויצא זכאי. הנאשם יכול לעשות כן, אם יחשוף ליקוי מהותי בעדות השוטר. הליקוי המהותי התגלה במקרה זה בתיאור האירוע.

 

 

השוטר סיפר, כאמור, כי במסלול נסיעת הנאשמת לא נסע שום רכב אחר והוא דלק אחרי רכב האישה מדגם פיג'ו 305 עד ביתה. הוא ידע היטב כי ברכב נהגה אישה, אבל לא זיהה את מספר הרכב, למרות זאת עמד השוטר על כך ששמר על קשר עין מלא ומתמיד עם רכב האישה, לבד "משבריר שנייה אולי", וזאת בעת שפנתה לבצרה.

 

גרסת הנאשמת היתה נחרצת לא פחות. היא הכחישה כי נסעה במהירות מעבר למותר. היא אף התריסה בפני השוטר, כשזה הגיש לה את הדו"ח ליד ביתה, על שלא עצר אותה במקום שבו לטענתו ביצעה את העבירה. היא העידה כי הספיקה להחנות את רכבה, להיכנס לביתה ורק לאחר מכן נקראה לצאת אל השוטר.

 

בהכרעת הדין המנומקת קבעה שופטת התעבורה, אביבה טלמור, כי לפי עדות השוטר עצמו ביצוע סיבוב הפרסה דרש זמן של כמה שניות, ובפרק זמן זה, קבעה, סביר שהרכב אשר מהירותו נמדדה בממל"ז הספיק להתרחק מהשוטר מרחק רב. גם באותו "שבריר שנייה" בו נעלם רכב הנאשמת מעין השוטר, קיימת אפשרות שרכב אחר ייכנס לקו הנסיעה של השוטר, כתבה השופטת. עקב זאת העלתה את האפשרות, כי הרכב, שנעצר לבסוף על-ידי השוטר, אינו הרכב אשר נקלט על-ידי מכשיר הראדאר. בגין כל אלה התעורר הספק בלב השופטת, היא זיכתה את הנאשמת מחמת הספק לגבי הזיהוי.

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן