זיכוי מגרימת תאונת שרשרת

בתי המשפט

בית משפט לתעבורה ת"א – יפו
תד 011688/03

בפני:
כב' השופט מאיר דרורי
תאריך:
25/04/2004

בעניין:
מדינת ישראל
המאשימה

נ ג ד

נאמן רחל
הנאשם

ע"י ב"כ
אילון אורון

הכרעת דין

בית המשפט מזכה את הנאשמת מחמת הספק.

הנאשמת מואשמת בכך כי לא שמרה על רווח מתאים בין רכבה לבין רכב שעצר לפניה ופגעה בו מאחור. כתוצאה מכך נחבלה הנאשמת בגופה וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.במעשים אלה עברה הנאשמת על הוראות תקנות 49 ו – 21 (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

בטרם אדון בתיק לגופו, אבקש להעיר הערה למאשימה. כאשר מדובר בתאונת שרשרת, מן הראוי לציין זאת מפורשות בכתב האישום ושלא יווצר מצב בו בית המשפט אינו יודע מכתב האישום כלל כי מדובר בתאונת שרשרת.

לגופו של עניין, אין מחלוקת בין הצדדים בנקודות הבאות:

  1. הנאשמת נהגה ברחוב משה סנה מכיוון רחוב בני אפרים לכיוון בית העלמין קרית שאול בתל אביב.
  2. לפני רכב הנאשמת עצרה מכונית מסחרית מסוג מזדה.
  3. רכב הנאשמת נפגע מאחור על ידי מכונית פרטית מסוג סאאב ונהדף על מכונית המזדה שעצרה לפניה.

המחלוקת בין הצדדים הינה כדלקמן:

לטענת המאשימה, רכב הנאשמת פגע קודם ברכב שלפניו, רק לאחר מכן פגעה מכונית הסאאב מאחור, לפיכך, נושאת הנאשמת באחריות לתאונה ותוצאותיה.

לטענת ההגנה, רכב הנאשמת נהדף לעבר המכונית שעצרה לפניו, עקב המכה שקיבלה מן ה"סאאב" שנסעה מאחוריה. יתרה מזו, לא ניתן לקבוע כי הנאשמת נפגעה וכי רכבה ניזוק עקב התאונה בינה לבין הרכב שעצר לפניה.

בית המשפט קובע כי לא שוכנע מעבר לספק סביר בכך שרכב הנאשמת פגע קודם ברכב שעצר לפניו ורק לאחר מכן נפגע מאחור. יתרה מזו, גם אם פגע ברכב שעצר לפניו, לא בטוח כלל כי כתוצאה מפגיעה זו נגרם נזק לכלי הרכב ובודאי הפגיעה בנאשמת לא נגרמה עקב הארוע הנ"ל, זאת מן הנימוקים הבאים:

  1. מטעם המאשימה העיד אך ורק נהג המזדה המסחרית אשר עצרה לפני רכב הנאשמת, טענתו כי קיבל שתי מכות מאחור אינה מהווה ראיה נסיבתית חד משמעית הקובעת כי רכב הנאשמת פגע בו לפני שנפגע מאחור. שכן, עד זה לא ראה את התאונה, אלא אך ורק הרגיש, או שמע שתי מכות ועל סמך עדות מעין זו לא ניתן לבסס הרשעה במשפט פלילי.
  2. הנאשמת כפרה על אתר בכך כי פגעה במזדה בטרם נפגעה מאחור. העד אשר יכול אולי להפריך את גירסתה הוא נהג הסאאב, שמואל נחום, אשר לא רשום כלל כעד בכתב האישום הנ"ל.
  3. לאור הלכת "קינזי", מן הראוי כי יגישו כתב אישום קודם נגד הנהג ברכב האחרון, ורק לאחר סיום משפטו, יוגש כתב האישום כנגד הנהג באמצע. אלא אם נהג זה מודה כי פגע ברכב שלפניו בטרם נפגע מאחור.
  4. בנסיבות המקרה, עומדת לפני גירסת הנאשמת המכחישה באופן חד משמעי כי פגעה במזדה בטרם נפגעה מאחור, לעומתה גירסת נהג המזדה כי חש שתי מכות, אולם לא הבחין בתאונה. בנסיבות אלה אין כל סיבה להעדיף את גירסת המאשימה על פני גירסת ההגנה.
  5. יתרה מזו, גם היה מגע כלשהו בין רכב הנאשמת למזדה בטרם נפגעה מאחור. אין כל הוכחה כתוצאה ממגע זה כי נגרם נזק כלשהו לכלי הרכב, או שנפגע אדם כשהו.

שכן, סביר להניח שהנאשמת נפגעה עקב המכה מאחור ולא עקב המכה הראשונה שספק אם היתה שכן, פגיעת צוואר היא בדרך כלל עקב פגיעה מאחור ולא מקדימה. כך שגם אם היה מגע ספק אם מגיע לכדי תאונת דרכים, שכן, מגע בין כלי רכב אשר לא גורם נזק לרכוש ונזק גוף אינו מהווה תאונת דרכים.

לאור האמור לעיל בית המשפט מזכה את הנאמת מחמת הספק.

ניתנה היום ד' באייר, תשס"ד (25 באפריל 2004) במעמד הצדדים.

מאיר דרורי – שופט

קלדנית: שני

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן