תאונת דרכים – האטה במעבר חציה

בית משפט לתעבורה רמלה תד 070284/02

 

בפני: כב' השופטת טאובר רחל

 

בעניין: מדינת ישראל המאשימה

ע"י ב"כ עו"ד

 

נגד
XXXXXX הנאשם/ת

ע"י ב"כ עו"ד אילון אורון

 

 

הכרעת דין

 

 

החלטתי לזכות הנאשם מחמת הספק שנתעורר בי לאחר שמיעת הראיות בתיק ואלה נימוקי הזיכוי:

הנאשם XXXXX מואשם כי ביום 14/3/02 בשעה 17:00 או בסמוך לכך גרם לת"ד כתוצאה מאי מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חצייה ומאי האטה לפני מעבר חצייה. כתוצאה מהתאונה הולכי הרגל נחבלו בגופם.

 

הנאשם מואשם בעבירות לפי הוראות חיקוק כדלקמן:

 

  • אי האטה לפני מעבר חצייה בניגוד לתקנה 52 (6) לתקנות התעבורה.
  • אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה בניגוד לתקנה 67 לתקנות התעבורה.
  • נהיגה רשלנית בניגוד לסעיפים 62(2) + 38(2) לפקודת התעבורה.

 

הנאשם כפר באשמה.

 

אין מחלוקת כי התאונה ארעה ברח' ויצמן ברחובות בעת שהנאשם נהג ברכב פרטי תוצרת פונטיאק שמספרו 1857400.

 

אין מחלוקת כי במקום התאונה מעבר החצייה דהוי ולא נראה כפי שמעבר חצייה צריך להראות, גם לפי עדות בוחן המשטרה בעמוד 7 לפרוטוקול שורה 2 וגם לפי התמונות שהציגו התביעה והסניגוריה, אין מחלוקת כי במקום לא מוצבים תמרורי ג/7 המורים על קירבה למעבר חצייה ולמרות שבסעיף 2 לכתב האישום נכתב "במועד ובמקום הנ"ל נמצא מעבר חצייה ותמרור ג/7 מוצב במקום" הרי שהבוחן הסכים כי לא הוצבו במקום תמרורי ג/7.

 

אני סבורה כי נהג חדש הנוהג ברחוב בו לא מוצבים תמרורי ג/7 ומעבר החצייה דהוי ולא מסומן כהלכה, זכאי להנות מהספק כי הבחין כראוי במעבר החצייה, דווקא משום שאינו מיומן בנהיגה ומין הראוי יה כי הסימונים על התקרבותו למעבר חצייה יהיו ברורים וחד משמעיים.

 

אין מחלוקת כי בכיוון נסיעת הנאשם חונות מכוניות משני צידי הכביש המקשות על שדה ראייתו של הנהג, מצרות את הכביש (כביש חד סטרי) וכפי הנראה ביום התאונה חנו מכוניות מס' מטרים לפני מעבר החצייה בניגוד לחוק ואולי אף במקום בו יש סימנים של אדום לבן האוסרים חניה.

 

אין מחלוקת כי הבוחן המשטרתי לא היגיעה למקום בשעתך התאונה ולא סיפק לבית המשפט אינפורמציה מספקת על מצב הכביש לפני התאונה והיכן חנו המכוניות משני צידי הכביש ביחס למעבר החצייה.

 

התביעה מבססת ראיותיה על עדות שלושה עדי תביעה היינו הולכי רגל שהיו במקום בזמן התאונה ועל עדות הבוחן, עד/ת מס' 4 שלא היה במקום בזמן התאונה אלה עשה ניסוי שדה ראיה באותו יום בחצות וחמש דקות.

 

הבוחן העיד בעמוד 7 לפרוטוקול בשורה 18 "לא כתבתי בסעיף המסכנות את מה שהמלצתי", נכון שהבוחן העיד כי המליץ להעמיד לדין את הנאשם בסיכום התיק אולם לאחר ששמעתי חוות דעת מומחי ההגנה ובחנתי הראיות בתיק אינני סבורה כי המלצתו של הבוחן נתבססת על ראיות חד משמעיות.

 

הבוחן לא ערך חישובים ולא קבע באיזה מהירות צריך היה הנאשם לנהוג כדי למנוע התאונה.

הנאשם אמר בהודעתו במשטרה ת/4 כי נסע במהירות של כ-40 קמ"ש וגם האט לפני מעבר חצייה, ראה שורה 7 להודעתו.
וגם לפי התמונות שהציגו התביעה והסנגוריה, אין מחלוקת כי במקום לא מוצבים תמרורי ג/7 המורים על קירבה למעבר חצייה ולמרות שבסעיף 2 לכתב האישום נכתב "במועד ובמקום הנ"ל נמצא מעבר חצייה ותמרור ג/7 מוצב במקום" הרי שהבוחן הסכים כי לא הוצבו במקום תמרורי ג/7.

 

אני סבורה כי נהג חדש הנוהג ברחוב בו לא מוצבים תמרורי ג/7 ומעבר החצייה דהוי ולא מסומן כהלכה, זכאי להנות מהספק כי הבחין כראוי מעבר החצייה, דווקא משום שאינו מיומן בנהיגה ומין הראוי היה כי הסימונים על התקרבותו למעבר לצייה יהיו ברורים וחד משמעיים.

 

אין מחלוקת כי בכיוון נסיעת הנאשם חונות מכוניות משני צידי הכביש המקשות על שדה ראייתו של הנהג, מצרות את הכביש (כביש חד סיטרי) וכפי הנראה ביום התאונה חנו מכוניות מס' מטרים לפני מעבר החצייה בניגוד לחוק ואולי אף במקום בו יש סימנים של אדום לבן האוסרים חניה.

 

אין מחלוקת כי הבוחן המשטרתי לא יגיעה למקום בשעת התאונה ולא סיפק לבית המשפט אינפורמציה מספקת על מצב כביש לפני התאונה וכיהן חנו המכוניות משני צידי הכביש ביחס למעבר החצייה.

 

התביעה מבססת ראיותיה על עדות שלושה עדי תביעה היינו הולכי רגל שהיו במקום בזמן התאונה עול עדות הבוחן, עד/ת מס' 4 שלא היה במקום בזמן התאונה אלה עשה ניסוי שדה ראיה באותו יום בחצות וחמש דקות.

 

הבוחן העיד בעמוד 7 לפרוטוקול בשורה 18 "לא כתבתי בסעיף המסכנות את מה שהמלצתי", נכון שהבוחן עיד כי המליץ להעמיד לדין את הנאשם בסיכום התיק אולם לאחר ששמעתי חוות דעת מומחי ההגנה ובחנתי האיות בתיק אינני סבורה כי המלצתו של הבוחן נתבססת על ראיות חד משמעיות. הבוחן לא ערך חישובים ואל קבע באיזה מהירות צריך היה הנאשם לנהוג כדי למנוע התאונה.

 

הנאשם אמר בהודעתו במשטרה ת/4 כי נסע במהירות של כ-40 קמ"ש וגם האט לפני מעבר חצייה, ראה שורה 7 להודעתו. הנאשם העיד בבית המשפט כי נהג במהירות איטית יותר והעובדה שאמר בהודעתו לבוחן שחקר אותו כי נהג במהירותשל 40 קמ"ש זה על סמך הערכה בלבד ולאחר התאונה כשנהג במכוניתו במקום כדי להבין מה קרה ראה שנסע יותר לאט מהמהירות שציין בהודעתו בפני הבוחן. אינני יכולה להסתמך על דברי הנאשם שהיה נהג חדש בעת ביצוע העבירה ולקבוע כי אכן נהג במהירות של 40 קמ"ש לפני מעבר חצייה היינו להסתמך על הערכתו בלבד מבלי שיעיד כי הסתכל על הספידומטר ברכבו לפני התאונה.

 

אם הייתה נעשית עבודת בוחנות יסודית על ידי המשטרה היינו בוחן היה מגיע למקום עובר לתאונה ואם היה לי נתון אוביקטיבי לגבי מהירות הנאשם לפני מעבר חצייה הייתי יכולה לבסס הרשעה ולקבוע שהנאשם נהג מהר היינו במהירות שלא אפשרה מתן זכות קדימה להולכי הרגל במעבר החצייה. אני סבורה כי אין לי מספיק נתונים לקבוע שהנאשם נהג במהירות מופרזת כיוון שהוא עצמו טען בהודעה במשטרה כי נהג במהירות של 40 קמ"ש ולאחר מכן בעדותו בבית המשפט אמר כי המהירות היתה נמוכה מ-40 קמ"ש כי האט לפני מעבר החצייה וכי בסיס את המהירות על סמך הערכה בלבד.

 

אני מסכימה שהנהיגה במהירות של 40 קמ"ש לפני מעבר חצייה אינה בטוחה אבל מאחר והנאשם אומר כי האט לפני מעבר חצייה, אמירה שלא נסתרה, יתכן שמהירותו הייתה נמוכה יותר. אינני יכולה להרשיעה הנאשם רק על סמך נתון המהירות אשר שנוי במחלוקת ואשר לא נבדק על ידי הבוחן המשטרתי כאשר אין לי נתון באיזה מהירות התאונה נמנעת. אין מחלוקת כי הולכי הרגל חצו מאחורי רכב חונה ולטענתם ראו את רכב הנאשם אולם הוא היה רחוק, לטענתם רכב הנאשם נסע במהירות ויתכן כי לא העריכו נכונה את המרחק של רכב הנאשם ממעבר החצייה ואת יכולתם לסיים את החצייה בבטחה, נכון שזכות הקדימה היא שלהם אבל כשמעבר החצייה דהוי, אין תמרורי ג/7 הרח' צר ומכוניות חונות משני צידי הרח' קרוב מאוד למעבר החצייה הרי שהתנאים בכביש בעיתים.

 

אני מקבלת את טענת הסנגור כי הולכי הרגל היו מוסתרים על ידי הרכבים חונים בעת שהבחינו ברכב הנאשם נוסע לכיוונם ואילו הנאשם לא יכול היה לראות אותם בבירור שכן התאונה אירעה בשעת דמדומים (חודש מרץ שעה 17:00) וכן ניסוי שדה הראיה בהליכה לאחור אינו מדויק. הגעתי למסכנה כי הממצאים עליהם העיד הבוחן המשטרתי אינם מספיקים לצורך ביסוס הרשעה וכי הניסוי שעשה הבוחן בהליכה לאחור אינו מדויק.

 

אני מסכימה עם הסנגור המלומד כי לא ניתן לבסס הרשעה במקרה שלפני שכן לא נקבע באיזו מהירות היה על הנאשם לנהוג כדי למנוע תאונה וכן מעבר חצייה לא היה מסומן כראוי ואל הייתה התרעה מספקת לנאשם על כך שהולכי רגל עומדים לחצות את הכביש, אילו היה מגיע למקום בוחן משטרה בזמן אמת בודק אתמהירות הנסיעה של הנאשם עורך חישובים באיזו מהירות התאונה היתה הנמנעת ועורך ניסוי שדה ראיה מדויק ניתן היה לבסס הרשעה.

 

מאחר ומהנתונים שהובאו בפני קיים ספק באם הנאשם אחראי לתאונה החלטתי לזכות הנאשם מחמת הספק.

 

ניתנה היום 20 ספטמבר 2004 במעמד התביעה ______________.

 

רחל טאובר, שופטת

 

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן