פסילת הרישיון קוצרה לאחר ערעור הנאשם

בירושלים

 

לפני: כב' השופט משה דרורי

 

תאריך: 18/06/2006

 

בעניין:

כרמי רם

ע"י ב"כ עו"ד אילון אורון

 

המבקש

 

– נ ג ד –

 

מדינת ישראל

המשיבה

 

נוכחים:
ב"כ המבקש – עו"ד אורון

המבקש בעצמו

ב"כ המשיבה – עו"ד רועי בראונר

 

 

פרוטוקול

 

 

ב"כ המבקש:

מאחר ועותק השימוע שהוגש לבית המשפט אינו קריא, אני קורא אותו פעם נוספת לפרוטוקול.

 

רוכב האופניים נהרג הוא גבר בן 55. זה היה בירושלים. האירוע היה בכביש 443. מרשי נסע ברכב לכיוון תל אביב. רוכב האופניים נסע בשולי הדרך וסטה לכיוון הכביש, וכך נפגע. זה היה ביום. אין בעיה של תאורה ואין בעיה של שדה ראיה.

 

להלן נוסח הדברים המופיעים בשימוע: "סיפרתי בהודעה שלי כל מה שהיה לא התחמקתי בעדויות שלי משום דבר מעבר למה שתוחקרתי. אין לי מה להוסיף. יש לי פגיעה אישית לכל החיים ולא חשוב מה תהיה התוצאה והעונש על התיק. אני חוזר על הגירסה שלי. נהגתי בנתיב שלי הימני. הרוכב נסע בשול ולפתע סטה אליי".

 

הביטוי בהמשך הוא "בשלב זה מסתמן". הביטוי "מסתמן" הוא ביטוי חריג. הכוונה היא קיימת אפשרות שיוגש ובאותה מידה קיימת אפשרות שלא יוגש. הטענה שלי שאני טוען שהרוכב סטה ויש בעיה קטנה על התביעה, שהיא אין לה על סמך מה לטעון אחרת. אין ממצאים בתיק.

 

המבקש:

אני גר בראש פינה. אין שם מוניות. ניסיתי להסתדר עם מוניות וזה קשה מאוד.

אני זקוק להגיע לבית חולים ולקופ"ח בגלל בעיות לב שהיו לי בעבר.

אני ער למשמעות של הריגת רוכב האופניים. אני שלחתי מכתב תנחומים למשפחה. אני פניתי לרב של בני, כדי לפעול בעניין במישור הרוחני. עבר כבר חודש וחצי. אני חושב שאיזון הכולל יש מקום להחזיר לי את הרישיון.

 

ב"כ המשיבה:

אני חולק על תיאור נסיבות התאונה, כפי שטען פרקליטו של המבקש.

כרגע הממצאים בשטח מצביעים על כך שהמערער סטה לשול. אין סימני בלימה. דווקא העדר סימני בלימה מצביעים על כך שהמערער פגע וסטה לכיוון השוליים ולא הפוך. יתרה מכך מיקומם של הממצאים לאחר התאונה חלקים מהרכב ומהאופניים, והגופה מצביעים על כך שהרכב הוא שסטה לשול ולא הפוך. נלקחו מהזירה מספר ממצאים שקשורים במתכות סימנים על כביש והם עדיין בבדיקת מז"פ. בדקתי אמש ועדיין לא סיימו את הבדיקה. המסגרת היא שיש ממצאים בשטח ועמד על כך בית המשפט קמא.

 

בית משפט קמא עיין בתיק וקרא אותו ואכן הסכים שמה שנמצא בתיק החקירה בהחלט מהווה יסוד סביר לכך שיוגש כתב אישום. אם אכן יש יסוד סביר להניח שהמערער הוא זה שפגע ברוכב האופניים וכרגע הנסיבות שכך הם פני הדברים, המשמעות היא שהמערער נהיגתו מסוכנת והדבר הזה צריך להתברר במסגרת הב"ש על פסילה עד תום ההליכים. פסילה מינהלית ועד פסילה עד תום ההליכים הם אינם על חשבון העונש. בית המשפט נדרש לבחון את תקפותה של הפסילה המינהלית ולא פסילה עד תום ההליכים. אין מחלוקת שהמערער הוא לא עבריין. אנו נמצאים כרגע בתקופת צינון וזה טוב לנהג. התיק מצביע על אשמתו של המערער. אני מסכים שלילת רישיון נהיגה ומנהלי יש לו היבט פלילי. בתשובה לשאלת בית המשפט איני יודע לומר באיזה מהירות המערער נהג.

 

אינני מייחס לנאשם כל כוונה. מדובר בתאונה מיותרת לחלוטין. 90 יום אפשר לפסול גם על מעבר באור אדום. יש עבירות שפוסלים ל-90 יום ויש עבירות שפוסלים פחות. זה מקרה של פסילה ל-90 יום. מדובר בשתי החלטות של קצין משטרה ושל בית משפט שלום ואין מקום להתערב.

 

ב"כ המבקש:

קצין משטרה נטול שיקול דעת אם נתמלא תנאי היסוד. הקצין צריך להניח שהוגש כתב אישום ואז הוא נטול שיקול. הוא חב על פי דין לשלול 90 יום. שאלת המסוכנות נבחנת לראשונה על פי דין על פי בית המשפט. הקצין משולל סמכות.

 

מי שאמור להפעיל שיקול דעת לראשונה הוא הערכאה השיפוטית. הבדיקה נעשית לפי המסוכנות על פי ותק של הנהג, עברו התעבורתי למעשה נקי. 10 שנים האחרונות נקיות והוא נקי מכל רבב לפי דין ההתיישנות. אני רואה דוחות שמתפרסים על עשרות שנות נהיגה. נסיבות המקרה, השאלה היא כן או לא. במקרה הגרוע המדובר ברשלנות של הרגע שמא הנאשם הוא שסטה לעבר הרוכב. במקרה הטוב המדובר בסטיית הרוכב לרכב הנאשם.

 

ניקח נסיבות של אירוע כזה ולא נראה חומר ראיות אדם מן הישוב ינוח שרכב 4 גלגלים פחות סביר שיסטה לשול והרבה יותר סביר שיסטה קמעא לעבר השול. האפשרות של סטייה של רוכב אופניים היא הסתברות יותר גבוהה. יכולה להיות סטייה של רכב. בתיק המשטרה אין כלום זולת האירוע התאונתי. אני מפנה להחלטה של השופט טננבאום. יראה בית המשפט האם הוא מוצא בהחלטת השופט את ותק של העורר בנהיגה, לא מוצא. האם יש בהחלטה של השופט את ההתייחסות לעברו התעבורתי של העורר. לא נמצא. ההתעלמות היא שתיקה רועמת. אנו מוצאים בעמוד 2 בשורה 12 בית המשפט מעיין בחומר הראיות בהרשעותיו של העורר.

 

אין בהחלטה התייחסות לראיות לכאורה באופן מלא. מבחינתי הנקודה המרכזית היא עברו של המבקש והעדר הסיכון ולא השאלה האם יש או אין ראיות לכאורה.

 

השופט קמא אומר בפיסקה 2 להחלטה נכון שיש להמתין לבדיקת מעבדת מז"פ. השופט מסכים שעל פי הראיות הקיימות בתיק ספק אם יש בהם ראיות לכאורה או ראיות שיש בהם להצדיק הגשת כתב אישום. קודם צריך שבידי הפרקליט יהיה מספיק חומר המבסס הרשעה ואז הוא אמור להגיש כתב אישום לבית המשפט.

 

מבחינת צינון – אני מסכים שיש ליתן משקל לצינון. את הצינון הזה הוא לא מילת קסם שמקיפה את דלתות בית המשפט. בודקים במקרה לגופו בגלל שעברה מחצית מהתקופה ויש לו צורך ברישיון.

 

 

החלטה

 

 

  1. ביום 3.5.06 אירעה תאונה קטלנית בכביש ירושלים תל אביב (443), אשר המבקש נסע לכיוון תל אביב. התאונה היתה תאונת רכב, בו נהג המבקש, באופניים שבהן נהג המנוח. יש מחלוקת האם המנוח סטה משולי הדרך לעבר הכביש, קרי למסלול נסיעתו של המבקש (כטענת עו"ד אורון, ב"כ המבקש), או שמא המבקש הוא זה שסטה מן המסלול לעבר השוליים, ושם פגע בנהג האופניים (כטענת עו"ד בראונר, ב"כ המדינה).
  2. קצין משטרה הפעיל את סמכותו על פי סעיף 47(ה) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). מכוח סעיף זה, הקובע כי אם "היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד נהג שביצע את העבירה… בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם – יפסול את הנהג מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 90 ימים".
  3. ברם, סמכות מינהלית זו אינה סוף פסוק. מי שנפסל רישיונו, זכאי לפנות לבית משפט לתעבורה על פי סעיף 48 לפקודה. בית המשפט, לאחר ששמע את שני הצדדים, "רשאי לבטל את הפסילה, בתנאים או ללא תנאי, אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בביטחון הציבור".המבקש פנה לבית המשפט קמא, ובית המשפט לענייני תעבורה בירושלים (כב' השופט ד"ר א. טננבאום), בהחלטתו מיום י"א סיוון תשס"ו (7.6.06), בתיק ב"ש 588/06, דחה את הבקשה של המבקש והשאיר את הפסילה בעינה.
  4. ב"כ המבקש טוען, כי אין בסיס מספיק להעמיד לדין את מרשו, ולכן שם דגש על כך שבעת השימוע בפני קצין המשטרה נכתב כי "בשלב זה מסתמן שיוגש כתב אישום על תאונה קטלנית". לדברי עו"ד אורון, המינוח "מסתמן", הוא חלש יותר מאשר האמירה בחוק כי לקצין משטרה, "יסוד להניח כי יוגש כתב אישום". לא הייתי נותן משקל כל כך גדול לאותו הבדל בין שני המונחים. קשה לי להאמין כי קצין המשטרה התכוון למה שמייחס לו הסנגור.בכל מקרה, כאשר אנו נמצאים בשלב של סעיף 48, נקודת המוצא היא בדיקת החלטת הפסילה על פי אמות המידה של סעיף 48, קרי האם מדובר בפגיעה בביטחון הציבור, אם לאו, ופחות יש לתת משקל לשאלה האם קצין המשטרה התכוון או לא התכוון כי יוגש כתב אישום נגד המבקש. בכל מקרה, לעניין אחרון זה, נחה דעתי כי על פני הדברים יש ראיות לכאורה המצדיקות את קיום ה"יסוד להניח כי יוגש כתב אישום".בעניין זה, טענת עו"ד אורון כאילו בית המשפט קמא מזכיר את אי קבלת תשובת המזפ, ובכך יש אינדיקציה כי ללא תשובה זו אין מספיק חומר להעמיד לדין, טענה זו אינה מקובלת עליי, כי בהקשר החלטת בית המשפט קמא עולה, כי הראיות שאליהן התייחס בית המשפט לתעבורה היו כי הסימנים של הפגיעה היו בשוליים בחלק הקרוב למעקה, וזה מה ששכנע את בית המשפט קמא, כי מדובר בכך שיש יסוד להניח שיוגש נגדו כתב אישום.
  5. ב"כ המבקש, עו"ד אורון, טען גם לעניין המסוכנות. בעניין זה הזכיר כי נושא זה לא מופיע כלל בהחלטה, אך בהמשך, כאשר הוסבה תשומת ליבו לכך שסמוך לפני ההחלטה נאמר בפרוטוקול כי בית המשפט מעיין בחומר הראיות ובהרשעותיו של המבקש, לא המשיך יותר בטענה זו, אלא טען לגוף העניין. לדבריו, מדובר באדם ללא עבר תעבורתי, ואין הוא מהווה סכנה לציבור. כן הדגיש את הצורך של המבקש ברישיון הנהיגה, כדי להגיע לטיפול רפואי באזור מגוריו, קרי: ראש פינה וסביבתה.
  6. ב"כ המדינה, עו"ד בראונר, הסכים כי אכן אין למבקש עבר מסוכן בתחום התעבורתי, אך לשיטתו, די בעבירה אחת קטלנית כדי להפעיל את מנגנון הפסילה של 90 יום, שכן עצם הקטילה של נהג האופניים יש בו כדי להעיד על מסוכנות. כמו כן טען עו"ד בראונר כי לעניין זה יש לתת משקל הן למומחיותו של קצין המשטרה והן למומחיותו של שופט התעבורה, ואין זה מן הראוי כי בית המשפט המחוזי – שאינו מומחה בתחום התחבורה – יתערב ויהפוך את החלטת קצין המשטרה ושופט התעבורה. גם אם הניסוח של עו"ד בראונר בפניי היה מתון יותר, זו משמעות הטיעון שהבנתי.
  7. לטעמי, בית המשפט צריך במסגרת האיזונים הכוללים של הפעלת הסמכות מכוח סעיף 48 לפקודה, לשקול לא רק את אירוע התאונה לכשעצמו אלא גם את האמור במפורש באותו סעיף והוא האם הפסילה תפגע או לא תפגע בביטחון הציבור. אחד מן האינדיקטורים כדי לבדוק אם נהג פלוני מסוכן ועלול לפגוע בביטחון הציבור, הוא עברו. בית המשפט העליון בפרשה חמורה יותר שבו אב דרס את בתו, קבע כי על אף התוצאה הקשה "נראה לי כי נסיבות האירוע על רקע עברו התעבורתי של העורר מצדיקים קיצור מסוים של תקופת הפסילה מעתה ואילך".בית המשפט הוסיף ואמר כי מקרה נקודתי בה מאפיינים מיוחדים ויוצאים דופן "אינו משקף את שגרת נהיגתו של העורר ומידת הזהירות שהוא נוקט בה בנהיגתו היום יומית. ואומנם, מגיליון הרשעותיו הקודמות הסיק בית המשפט המחוזי כי עברו התעבורתי של העורר אינו מצביע על היותו נהג מסוכן לשלום הציבור" (דברי השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 8545/02 אבו מדיעם ראשיד נ' מדינת ישראל). אומנם באותה פרשה אין פירוט של העבר של אותו עורר. בפרשה שפנינו, בית משפט קמא הסכים לכך שמדובר במבקש הנוהג מאז 1962, ובשמונה השנים האחרונות לא ביצע כל עבירה.בכל מקרה, המבקש לא היה מעורב עד היום בכל תאונה קטלנית או בכל תאונה אחרת שפגעה בגוף. ב"כ הצדדים הסכימו, כי העבירה האחרונה שעבר המבקש היתה בשנת 2/98, דהיינו לפני שמונה וחצי שנים, שהיא נהיגה שלא בכיוון החץ. כמו כן יש למבקש הרשעה משנת 1998, על עבירה שביצע בשנת 1996 (לפני 10 שנים), שעניינה קיפוח זכות שימוש בדרך.
  8. גם אחרי שהבאתי בחשבון עבירות אלה, קשה לומר כי המבקש שלפנינו מסכן את ביטחון הציבור. המקרה הקונקרטי, לבדו, ניתן לשני פירושים. גם אם מדובר בפירוש שטוענת לו התביעה, אין מדובר בעבירה במזיד או בפזיזות, אלא לכל היותר בחוסר זהירות רגעית שהייתה לשניות ספורות ואשר גרמה לתוצאה הקטלנית. למותר לציין, כי אינני מזלזל כלל ועיקר בכך שחיי אדם קופחו, אבל אמת המידה שקבע המחוקק היא הסיכון או הפגיעה בביטחון הציבור בעתיד, ובכך יש להתמקד.
  9. פרט לסוגיה האמורה, מן הראוי להביא בחשבון את הצורך של המבקש ברישיון הנהיגה. בית המשפט העליון בפרשה הנ"ל התחשב בכך שאותו אב שהרג את בתו בשוגג זקוק לרכב לצורך פרנסת משפחתו, ולכן צמצם את הפסילה המינהלית לשני שליש של התקופה, שזה היה מועד הדיון בבית המשפט העליון.במקרה שלנו, המבקש מעיד על עצמו כי הוא פנסיונר הגר בראש פינה, וזקוק לרכב לצורך נסיעה בתוך ראש פינה וכן לעיר צפת לבית החולים או לעיירה הסמוכה חצור, לצורך הגעה לקופ"ח או קניית מצרכים. מדובר במעין משולש שבו כל צלע היא כ – 10 ק"מ. המבקש גם הסכים להתחייב שלא יצא מגבולות אותו שטח ולא ינהג בכביש בין עירוני. לדבריו, לא ניתן למצוא בקלות מונית באותו יישוב, ראש פינה. כאשר יצא מעבר לראש פינה, תנהג ברכב אשתו או ינהג ברכב בנו.
  10. באיזון הכולל, וגם תוך התחשבות בכך שמדובר בהפיכת החלטה של בית משפט מקצועי, ועל בסיס התקדים האמור של בית המשפט העליון, הגעתי למסקנה כי די בתקופה של 45 ימים שחלפו מאז הפסילה המינהלית. אחד השיקולים הוא תקופת צינון, וזו כבר עברה לפחות במחצית. כמו כן, הבאתי בחשבון את חרטתו של המבקש, אשר כתב מכתב תנחומים למשפחת הנפגע, וגם פנה לרב כדי לבצע מעין תהליך "חזרה בתשובה" או "כפרה" על מעשיו שהביאו למותו של אדם.התרשמתי מדבריו הכנים של המבקש. נראה לי כי גם בתועלת הכללית, אם יאופשר למבקש לנוע עם רכבו לצורך טיפוליו הרפואיים באותו משולש של היישובים הסמוכים, ואי יציאתו לכבישים בין עירוניים סואנים, הפיתרון שהוצע על ידי, יש בו כדי להוות איזון נאות. ער אני לכך כי פסיקת בית המשפט העליון בחודשים האחרונים מצביעה על כך כי גם הרשות השופטת צריכה ליטול חלק במאבק נגד תאונות הדרכים, אך גם במסגרת מדיניות כוללת, שומה על בית המשפט שלא לשכוח אם מדובר בכל מקרה בבני אדם, ולכן יש לשקול כל מקרה לגופו.
  11. לאור האמור לעיל, ובהתאם לסעיף 48 סיפא לפקודה, אני מקבל את הערעור בחלקו, וקובע כי הפסילה לתקופה של 90 יום, כפי שנעשתה ע"י קצין המשטרה ואושרה ע"י בית המשפט לתעבורה, תעמוד בתוקפה בכל הארץ, לכל התקופה, פרט לכך שיהיה מותר למבקש לנהוג במסגרת היישובים ראש פינה, צפת, חצור הגלילית וביניהם. מחוץ לאזור זה אסור לו לנהוג. לפיכך, בדרך מבית המשפט המחוזי בירושלים לביתו בצפת, תנהג אשתו או ינהג בנו.
  12. בטוחני כי המבקש, אשר ער להחלטה המדויקת המתייחסת לנסיבות המיוחסות שלו, לא יסטה ממנה ולא יימצא בכביש בין עירוני אחר, כפי שחשש ב"כ המדינה.

 

ניתנה היום כ"ב בסיון, תשס"ו (18 ביוני 2006) במעמד הצדדים.

 

משה דרורי, שופט

 

הוקלד ע"י: ציפורה.ח.

 

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן