ערעור על ההרשעה ועל העונש במשפט תעבורה

 

ערעור בזכות וערעור ברשות

 

 

על פי חוק סדר הדין הפלילי זכאי נאשם שהורשע בבית משפט לתעבורה, לערער על הרשעתו ועל העונש שהוטל עליו לבית המשפט המחוזי. על החלטת בית המשפט המחוזי בערעור לא ניתן לערער פעם נוספת בזכות. אמנם, ניתן לבקש מבית המשפט העליון רשות לערער, אם כי הסיכויים שבקשה כזו תיענה הם קלושים.

 

אולם, יחד עם זאת, כאשר פרקליטות המדינה מבקשת רשות ערעור, הסיכוי שבקשתה תיענה הוא גדול בהרבה. בדרך כלל, לא תסייע הטענה שלפיה בית המשפט המחוזי טעה או שהנאשם הורשע על לא עוול בכפו. כמובן שאם ההליך המשפטי החל בבית המשפט המחוזי, כמו במקרה של אישום בהריגה בתאונת דרכים – עברה שהעונש בגינה הוא עד 20 שנות מאסר, הרי שניתן לערער בזכות לבית המשפט העליון.

 

כששופט בית המשפט העליון, יעקב מלץ, בא לנמק דחייה של בקשת רשות ערעור הוא כתב, כי הנימוק לפיו בית המשפט המחוזי טעה אינו יכול להצדיק דיון נוסף בבית המשפט העליון, משום שגם שופטי בית המשפט העליון עשויים "בשר ודם" ואינם חסינים מטעויות. על פי ההלכה שנקבעה בפסק-הדין בעניין "חניון חיפה" , הוחלט שתינתן רשות ערעור רק אם מדובר בעניין, שהוא בעל השלכה ציבורית רחבה או בשינוי הלכה. במילים אחרות – רשות ערעור כמעט שלא תינתן. יחד עם זאת, אם ימצא שופט בית המשפט העליון, שמוצדק לתת רשות ערעור, הרשות תינתן גם ללא כל נימוק. הדוגמה הבאה תמחיש זאת.

 

דוגמה : הסיע את ילדו החולה בזמן הפסילה – בית המשפט העליון התחשב בו

 

מדובר באחד מן המקרים הנדירים שבהם ניתנה רשות ערעור לבית המשפט העליון. הערעור ניתן על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה ערעור על פסק דין של בית המשפט לתעבורה:

 

אדם השגיח על ילדיו הפעוטים בעת שאשתו יצאה לעבודה. לפתע, עלה חום גופו של הבן, שהיה גם כך חולה, ל-40 מעלות. האב, שלטענתו חשש לחיי הילד, נטל את רכבו, ועל אף שהיה פסול מלנהוג, הסיע את בנו אל אחות המושב, הפקיד בידיה את הבן החולה ומיהר לשוב לביתו כשהוא ממשיך ונוהג ברכבו. זאת, משום שהותיר את בתו הפעוטה, בת חמישה חודשים, ללא השגחה. לרוע מזלו, נעצר בדרכו חזרה על ידי שוטר והועמד לדין על נהיגה בזמן פסילה.

 

שופט בית המשפט לתעבורה באשדוד, משה מהיה יכוליס, התייחס בספקנות להסבר של הנהג הנאשם, ולכן גזר עליו ארבע שנות פסילת רשיון בפועל, קנס כספי גבוה ומאסר על תנאי. הנאשם ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אך ערעורו נדחה. למרות הפסיקה המשפטית המחמירה לגבי רשות ערעור, פנה האיש לבית המשפט העליון וביקש לאפשר לו לשטוח שוב את טענותיו.

 

הסיפור האנושי זכה לאהדת נשיא בית המשפט העליון, השופט מאיר שמגר, שאישר לנהג הנאשם לערער בפני הרכב של שלושה שופטים. ואכן, השופטים השתכנעו שהמבקש אכן פעל בשעת מצוקה, ולא מתוך זלזול בפסיקת בית המשפט שאסר עליו לנהוג, ולכן החליטו להקל בעונשו. בפסק הדין שניתן על ידי השופט מנחם אלון, נאמר: "בפנינו מקרה חריג, אשר מן הדין להלך בו לצד הקולא". בשל כך, החליט בית המשפט העליון לקבל את הערעור. מאחר שהמערער עמד לסיים ריצוי של שנת פסילה אחת, העמיד בית המשפט את תקופת הפסילה על שנה אחת פחות יום. וכך, חזר האב המודאג לנהוג – אך הפעם "כדת וכדין".

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן