להאזנה:
חשוב לציין, אם מתרחשת תאונת דרכים שבה המהירות היא גורם אפשרי לתאונת הדרכים, הרי שלא ניתן לקבוע בוודאות את המהירות או להעריכה רק על בסיס התרשמותם של עדי ראייה. אפשר לעשות כן אך ורק באמצעים הנדסיים[1] או באמצעות עדויות של עדי ראייה אשר ישבו ברכב המעורב בתאונה וראו לדבריהם את מד המהירות.
דוגמה : לא ניתן לקבוע מהירות על פי התרשמות
בבית המשפט העליון נדון ערעורו של נהג אשר הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעברה של הריגה בתאונת דרכים,שבה נהרגו שני ילדים ושניים נוספים נפצעו.[2] שופט בית המשפט המחוזי, אורי שטרוזמן, הרשיע את הנהג בהריגה. הוא עשה זאת, לאור התרשמותו מעדויותיהם של עדי ראייה, לפיהן הסיע הנהג את רכבו במהירות 100 קמ"ש, במקום שבו המהירות המותרת הייתה 50 קמ"ש. זאת, בסמוך למקום שבו שיחקו ילדים ותוך שהוא דולק בעקבות מכונית אחרת במהלך תחרות.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור על פסק הדין, הוא קבע שלא הייתה הצדקה להרשיע את המערער בנהיגה במהירות מופרזת. לגישתו, העדויות בעניין זה היו מבוססות על התרשמות,מבלי שהייתה ראייה ממשית לנהיגה במהירות מופרזת תוך ביצוע תחרות.
-
המשך עברת מהירות כללי
בית המשפט העליון קבע שלא ניתן לאמוד את המהירות על סמך עדויות של עדים לא מומחים: האחד, שכן שעמד במרפסת ושמע רעש של תאוצת מנוע והתרשם כי מדובר במהירות גבוהה מאוד; האחר, היה שוטר שעוסק בהפעלת מכשירי רדאר ללכידת עברייני מהירות שהעיד שלפי התרשמותו נהג המערער ב"מהירות מסחררת".
בית המשפט העליון פסק, כאמור, שלא ניתן לקבוע, רק בהסתמך על עדויות ראייה, מה הייתה המהירות שבה נהג המערער בפועל. לאור זאת, זוכה הנהג מעברה של הריגה שהעונש בגינה הוא עד 20 שנות מאסר, והורשע בעברה של גרימת מוות ברשלנות שהעונש בגינה הוא עד שלוש שנות מאסר.
[1] הכוונה לסימני בלימה – ראה חלק ב' של הספר
[2] ע.פ. 4775/92 אל תרתור עסאם נגד מ.י. בבית המשפט העליון תומצת בתקציר סביר כרך מ"ב חוברת 4 עמוד 52.
קרא עוד על:
