הסדר טיעון במשפט תעבורה

להאזנה:

 

הסדר טיעון בין הנאשם לתביעה במשפט תעבורה

 

בתיקי התעבורה, כמו בכל תיק פלילי, ניתן להגיע להסדר טיעון בין הנאשם לבין התביעה, הן לגבי העובדות המפורטות בכתב האישום, הן לגבי סעיפי האישום והן לגבי מידת העונש. עסקת הטיעון איננה הסכם מחייב אשר השופט חייב לכבדו וזאת משום שבית המשפט אינו 'חותמת גומי'. בית המשפט ישקול את עסקת הטיעון, ובמקרים חריגים – כאשר הסדר הטיעון אינו סביר באופן בולט – הוא ימנע מלכבדה ויטיל עונש חמור מן המוסכם.

יש לציין, שטרם נתקלתי במקרה שבית המשפט הטיל עונש הנמוך מהמוסכם, אף שלכאורה הסיכון של החמרה בעונש אמור להיות שווה לסיכוי של הקלה בעונש. יחד עם זאת, חייב השופט להזהיר את הצדדים כי הוא אינו מחויב לכבד את ההסדר וכי יש לו סמכות לפסוק אחרת.

 

המצב המשפטי באשר להסדרי טיעון אינו הוגן במידה רבה. הנאשם מוותר על האפשרות לצאת זכאי בדין וממיר אותה בסיכוי לפטור את עצמו בעונש קל. אולם, כאמור, השופט עלול לא לכבד את ההסדר, להטיל על הנאשם את מלוא העונש שממנו חשש ובמקרה כזה הנאשם לא יוכל לחזור בו מההודיה. יש הצדקה רבה לכך שבמצב כזה ירגיש הנאשם כי הוא מרומה. זאת, אף על פי שבית המשפט פעל כדת וכדין ודאג להזהירו קודם לכן.

בדרך כלל, בתי המשפט יכבדו את הסכמת הצדדים בהסדרי הטיעון. מה גם שהסדרי הטיעון מאפשרים סיום מידי של ההליך המשפטי, מניעת הטרדת עדים וחיסכון בזמן שיפוט יקר ובעלויות המשפט. הגישה בפסיקה היא שחזקה על התביעה שהיא דואגת לאינטרס הציבורי. זאת ועוד, יש להניח שאם היא הגיעה להסדר טיעון, גם פעלה בשיקול דעת ראוי ולא הקלה עם הנאשם ללא הצדקה וגם נימקה בפני השופט את הסיבות להסדר.

 

דוגמה : שופט התעבורה לא כיבד את ההסדר – המחוזי ביטל את פסק הדין

 

על חשיבות החובה לכבד את הסדרי הטיעון ניתן ללמוד מהמקרה הבא. נהג הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בתל אביב, בפני השופטת אורנה שדמי, באשמת גרימת תאונת דרכים – שבה נפגע הולך רגל פגיעה קלה. לפי הסדר הטיעון בין הצדדים, התבקש בית המשפט להטיל על הנאשם עונש של קנס וכן פסילה מותנית של חודש למשך שנה. אולם, בית המשפט לא כיבד את הסדר הטיעון והטיל על הנאשם עונש של חודשיים פסילת רשיון הנהיגה בפועל.

 

הנהג ערער על פסק הדין וביקש לאפשר לו לחזור בו מההודאה, ולחלופין ביקש לבטל את פסק הדין ולכבד את הסדר הטיעון. הערעור נדון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בפני השופט שלי טימן. השופט קיבל את הערעור, ביטל את הפסילה לחודשיים בפועל והטיל על המערער עונש של פסילה מותנית של חודש לשנה – בדיוק על פי הסדר הטיעון שסוכם ולא כובד.

 

בנימוקי פסק הדין כתב השופט, כי מה שחשוב יותר הוא שבעקבות הלחץ האדיר שהמערכת השיפוטית נתונה בו, מחויבים בתי המשפט, בכורח הנסיבות, לכבד ככל הניתן, עסקת טיעון. זאת, בהנחה שהיא אינה חורגת באופן משמעותי מהעונש הראוי ואינה פוגעת בציבור יתר על המידה. בעניין זה, על בית המשפט לסמוך על שיקול דעתה של התביעה – בית המשפט מניח כי לתביעה היו שיקולים טובים להגיע להסדר (לעתים מדובר בחוסר ראיות, בעד מצוי מחוץ לארץ ולעתים מדובר גם בשיקולים אחרים). בנוסף, קבע השופט, כי אין לו ספק שאילולא אותו הסדר, לא היה הסניגור המלומד והמנוסה מודה בתיק. לכן, מידת ההגינות מחייבת לכבד את ההסדר.

 

לאחר ששופט מודיע כי בכוונתו לכבד את הסדר הטיעון, כמובן שאין הוא רשאי להחמיר בעונש אשר הוסכם עליו בהסדר. השופט יזהיר כאמור את הנאשם כי הוא אינו חייב לכבד את ההסדר, אך משהוחלט על-ידי השופט לכבדו אין הוא יכול להתחרט. הדוגמה הבאה תמחיש זאת.

 

דוגמה : השופט הצהיר על קבלת ההסדר אך החמיר בעונש – ההחמרה בוטלה

 

נהג הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בתל אביב, בפני השופט אפרים דורון, באשמת נהיגת רכב בזמן פסילת רשיון נהיגה ובעקיפה בדרך שאינה פנויה. התובעת הצהירה שהגיעה להסדר טיעון עם הסניגור. בית המשפט שאל את הסניגור, אם הוא מודע לכך כי אין הוא כפוף להסדר הטיעון, אלא אם הוא ייראה סביר בעיני בית המשפט. הסניגור השיב, כי הדבר ידוע לו היטב. לאור זאת, הנאשם הודה והורשע על פי הודאתו.

 

בשלב זה, הודיעה נציגת התביעה כי הסדר הטיעון המוצע הוא פסילת רשיון הנהיגה ל-11 חודשים בפועל, 18 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים, שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים וקנס כספי. השופט השיב בתגובה, כי כל אדם אשר נוהג בזמן פסילה 'מזמין לעצמו' עונש חמור יותר, שלדעתו הוא עונש מאסר בפועל. עם זאת, קבע השופט כי החליט, ולא ללא ספקות, לכבד את הסדר הטיעון, משום שהנאשם השתחרר זה עתה מצה"ל והוא מקווה שלמד את הלקח.

 

ברם, בגזר הדין הטיל השופט עונש חמור מהמוסכם בהסדר הטיעון, תוך שהוא מוסיף שלושה חודשי פסילה בפועל מעל המוסכם ומחמיר גם בעונש המותנה: במקום 18 חודשי פסילה על תנאי לשנתיים קבע כי התנאי יחול לתקופה של שלוש שנים. הסניגור המופתע ערער לבית המשפט המחוזי וטען כי בעוד שהשופט הצהיר שהוא מכבד את הסדר הטיעון, הוא הטיל עליו עונש שחרג מההסדר. הסניגור טען, שלא ייתכן ששופט יודיע כי הוא מכבד הסדר ובו-בעת יטיל עונש חמור מזה שהוסכם.

 

שופט בית המשפט המחוזי, דוד בר אופיר, פסק כי יש לקבל את הערעור וקבע כי לאחר שהשופט הודיע שהוא מכבד את עסקת הטיעון, הוא לא יכול היה לסטות ממנה. בית המשפט המחוזי גזר את העונש כפי שהוסכם עליו עם התביעה וביטל את העונש שהוטל על ידי שופט התעבורה.

 

בית המשפט העליון דן בסוגיית הסדרי הטיעון בהרכב מורחב של תשעה שופטים . פסק הדין ניתן על ידי השופטת דורית בייניש. בפסק הדין קבעה השופטת, כי יש לנקוט את גישת האיזון בין שתי הגישות הנוהגות בנושא; האחת, של שופט בית המשפט העליון אליהו מצא, לפיה יש לכבד בדרך כלל, את ההסדר שאליו הגיעה התביעה, המופקדת על אכיפת החוק. האחרת, לפי גישתו של השופט אליעזר גולדברג, לפיה יש לבחון את העונש שבהסדר, האם העונש ראוי.

 

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן