עבירות תעבורה, הנן עברות "ללא כוונת זדון" ולעתים רבות ללא כוונה כלל, להבדיל מעברות פליליות אחרות (שוד מזוין, אונס, מרמה, סחר בסמים וכד'). נהג שלא התכוון לבצע עברה אך נכשל וביצע עברה "בעל-כורחו" הנו נהג מסוכן יותר מנהג אחר שבמודע מפר הוראה שבתקנות התעבורה.
לדוגמה, מי שמחוסר תשומת לב מספקת נכנס לצומת באור אדום עלול בסבירות גבוהה להתנגש ברכב הבא בכיוון המצטלב. לעומתו, הנהג הפזיז, זה שהסתכן במודע, שרואה את האור האדום ברמזור אך מעדיף במודע "לגנוב את הרמזור", הנו נהג הראוי לכל גינוי ולהחמרה בעונשו. אף על פי כן, הסיכון שהוא נושא כשהוא מודע לכך כי עלול להגיע רכב בכיוון המצטלב הוא קטן יותר מהסיכון שנושא נהג אשר נכנס לצומת כשהוא אינו ער לכך שברמזור בכיוון נסיעתו דולק אור אדום. יצוין, בהמשך לדוגמה זו, כי אם הכניסה לצומת ברמזור אדום תסתיים בתאונת דרכים קטלנית, תהיה הצדקה להאשים את מי שהיה מודע לקיומו של האור האדום והסתכן, בעברה של הריגה שהעונש בצדה הוא עד 20 שנות מאסר. לעומת זאת, את מי שחטא בחוסר תשומת לב יאשימו בגרימת מוות ברשלנות בלבד, עברה שהעונש בגינה הוא עד שלוש שנות מאסר.
