להאזנה:
34.נ. שכרות – סירוב להיבדק – הכללים – (לחומרה ולקולא) – זיכוי
ביהמ"ש המחוזי בב"ש, השופט י. אלון, זיכה נהג אשר הורשע בסירוב למסור דגימת דם לפי דרישת שוטר בניגוד לתקנה 169 ו' (א) לתקנות התעבורה.
ביהמ"ש קבע כי הפנייה למערער, במקרה דנן, להסכים למתן בדיקת הדם, לא רק שלא לוותה בהסבר כלשהו באשר למשמעות שתהיה לסירובו – אלא שהיא לא הוצגה כלל בפניו כחובה אשר הסירוב לה, יש בו להקים עבירה, אלא כבקשה גרידא להסכמתו להיבדק.
ביהמ"ש התייחס לזיקה שבין תקנות התעבורה להוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות, אכיפה – חיפוש בגוף החשוד) תשנ"ב – 1996. ביהמ"ש דן בשאלה האם הדרישה נשוא "חוק החיפוש" לפיה הסמכות לדרוש מחשוד נתינת דגימת דם (בהיותה, כהגדרתה בחוק, "חיפוש פנימי") הנתונה אך ורק לקצין משטרה חלה גם לגבי הדרישה עפ"י תקנות התעבורה.
ביהמ"ש התייחס לסעיף 2 לחוק החיפוש הקובע את ההשלכה של חוק זה לחוקים אחרים.
מהסעיף עולה כי אין לערוך חיפוש בגוף חשוד, אלא בהתאם לחוק זה.
כאשר בחוק נקבע אחרת, בנוגע לחיפוש בגוף החשוד, חוק זה יחול בכפוף לחוק השונה שנקבע. כמו כן לעניין עילות חיפוש, התנאים ותוצאותיו המשפטיות לסירוב.
לעניין זה נאמר בסעיף 6 לפסה"ד כדלקמן:
הוראת ס' 2 לחוק החיפוש מכפיפה, ככלל, את ההסדר הקבוע בתקנות התעבורה, להסדרים ב"חוק החיפוש" בעניין הבדיקות המוגדרות כחיפוש גופני וזאת, כאשר בתקנות אין הסדר שונה, כאמור בס' 2 לחוק החיפוש.
-
34.נ. שכרות – סירוב להיבדק – הכללים – (לחומרה ולקולא) – זיכוי
נקבע כי אכיפת חוקי התנועה מוטלת בעיקר על שוטרי הסיור והתנועה שאינם ברוב המקרים, קציני משטרה. הפקעת הסמכות מהשוטר שבשטח וייחודה לקצין משטרה דווקא – עלולה לסכן את יכולת האכיפה האפקטיבית של בדיקת השכרות. לאור זאת נקבע כי הסמכת "השוטר" (ולאו דווקא "קצין משטרה" שבפקודת התעבורה ותקנותיה) לעניין הדרישה לבדיקת נהיגה בשכרות גוברת על ההסדר "הקצינאי" הקבוע לעניין זה בהוראות חוק החיפוש.
לא כן בעניין חיובו של דורש הבדיקה עפ"י חוק החיפוש לבקש את הסכמת החשוד (ס' 2 (ג) לחוק), את זכותו של החשוד שלא להסכים (ס' 4 (ג) לחוק ) ואת חיובו של דורש הבדיקה "להסביר" (לחשוד) את זכותו שלא להסכים לחיפוש (ס' 4 (ג) לחוק) שכן כללים אלו מבטאים את האיזון בו בחר המחוקק בין זכות האדם לחירותו ושלמות גופו, לבין זכותו של הציבור לעשות לאכיפת חוק וסדר. עקרונות אלו לא ישללו, אלא בהסדר מפורש שיקבע בחוק שתכליתו ראויה לכך. הסדר מפורש כזה לא קיים בתקנות התעבורה ששותקות בעניין זה.
– ע"פ 7285/04 (מחוזי – ב"ש), טטרובסקי דימטרי נ' מ"י, פס"ד מיום 14.11.04, טרם פורסם.
