המשך ט.2. סירוב להיבדק – עברה עצמאית נפרדת:

 כדי להוכיח עברה של נהיגה בשכרות יש לשכנע את בית המשפט כי הבדיקה לגילוי אלכוהול נעשתה כדין. כאשר מתעורר ספק לגבי ממצאי הבדיקה, התוצאה תהיה זיכוי הנהג. כך היה בעניינו של נהג, אשר הואשם בבית המשפט המחוזי בחיפה בגרימת תאונות דרכים קטלנית כשהיה שיכור.[1] במקרה זה, השופט קיבל את טענות הסניגור לפיהן:

 

  • התביעה לא הוכיחה שחיטוי אזור הדקירה לצורך בדיקת הדם נעשה בחומר אשר אינו מכיל אלכוהול.
  • בוחן המשטרה לא מילא טופס, שהיה אמור לפרט את הצעדים שננקטו  לנטילת דגימת הדם מהנאשם.
  • בחוות הדעת של מומחה התביעה, לא הייתה התייחסות ולא נשללה האפשרות, שלפיה הנאשם נטל תרופה לפני שדמו נבדק. לפיכך, התעוררה במקרה זה שאלה מעניינת והיא האם בנטילת דגימת דמו של הנאשם ללא רשותו, ניתן לראות פגיעה בזכותו של הנאשם שלא להסכים לבדיקה, (זאת למרות שאי הסכמה כשלעצמה הנה עברה)—שכן, הנאשם לא היה בהכרה ונבצר ממנו עקב כך לסרב לבדיקה החודרנית.. הואיל והטענה לא נטענה על ידי הסניגור, השופט לא פסק בסוגיה והותירה לעת מצוא.

[1]  ת.פ. 137/95 מ.י. נגד איבן סוקוב מחוזי חיפה ראה בספרו של המחבר "תעבורה עקרי הלכות" עדכון מס' 5 עמוד 570 ערך 137.


המשך

קרא עוד על:

 

 

אי ציות לרמזור אדום

 נהיגה ללא רישיון

  תאונות דרכים קטלנית

 תאונת דרכים עם נפגעים

 תאונת דרכים ללא נפגעים

 נהיגה בשכרות

עבירות תעבורה 

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן