להאזנה:
החמרת הסדר טיעון במשפט תעבורה
השופט כיבד את הסדר הטיעון, התייחס אליו בכבוד רב, אך החמיר בעונש
לאחר ששופט מודיע כי הוא מכבד הסדר טיעון, אין הוא יכול להחמיר את העונש שהוסכם עליו בהסדר.
תיקי תעבורה שונים מאוד מסתיימים בהרשעה לאחר שהנאשם מודה במסגרת עסקת טיעון. השופט חייב להזהיר את הנאשם, שאין הוא מחויב לכבד את ההסדר; יוצא אפוא, כי קיימות שתי אפשרויות לאחר הזהרת השופט – האחת היא לכבד את ההוראה, והשנייה – להתעלם ממנה. אבל מתברר שלעיתים קיימת אפשרות שלישית.
נהג הועמד לדין בבית-משפט לתעבורה בתל-אביב, והואשם בנהיגת רכב בזמן פסילת רשיון ובעקיפה בדרך שאינה פנויה. התובעת הצהירה שהגיעה להסדר טיעון עם הסנגור. בית-המשפט שאל את הסנגור, אם הוא מודע לכך, כי אין הוא כפוף לעסקה אלא אם ההסדר ייראה לו סביר, והסנגור השיב כי הדבר ידוע לו היטב.
באותה עת היה הנאשם נוכח באולם. לאור זאת חזר בו הסנגור מכפירה קודמת בעובדות האישום, והודה בשם הנאשם בכל העובדות. התובעת ביקשה אפוא להרשיע את הנאשם. בהכרעת הדין כתב השופט, כי בהסתמך על הודאת הנאשם על-ידי בא כוחו, ובהיותו משוכנע כי הנאשם הבין היטב את השלכות ההודאה, הוא מרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו.
כעת הודיעה נציגת התביעה, כי הסדר הטיעון המוצע הנו פסילת רשיון נהיגה ל-11 חודשים בפועל, 18 חודשי שלילה על תנאי לשנתיים, שישה חודשי מאסר על תנאי לשנתיים וקנס כספי. השופט ציין כי כל אדם הנוהג בזמן פסילה, מזמין לעצמו את העונש החמור – ולדעתו זהו עונש מאסר בפועל. עם זאת קבע השופט כי החליט, ולא בלי ספקות, לכבד את הסדר הטיעון, כיוון שהנאשם השתחרר זה עתה מצה"ל והוא מקווה שילמד את הלקח. בנוסף ציין השופט, כי אין הוא סבור שמצבו של הנאשם מחייב מאסר.
עם זאת בגזר הדין הטיל השופט עונש חמור מהמוסכם בהסכם הטיעון, והוסיף שלושה חודשי פסילה ל-11 החודשים המוסכמים בהסדר הטיעון. השופט גם הטיל עונש על תנאי חמור יותר: במקום 18 חודשי פסילה על תנאי לשנתיים, קבע כי התנאי יחול לתקופה של שלוש שנים.
בא כוחו של הנהג ערער לבית-המשפט המחוזי וטען, כי בעוד השופט הצהיר שהוא מכבד את הסדר הטיעון, למעשה הוא אולי התייחס להסדר בכבוד רב, אבל הטיל עונש שחרג מההסדר. לא ייתכן, טען הסניגור, ששופט יודיע כי הוא מכבד הסדר ויטיל עונש חמור מזה שהוסכם עליו. התובעת התנגדה לטיעוני המערער, וטענה כי השאלה היחידה היא, אם גזר הדין הוא סביר, גם אם הוא חורג מהסדר הטיעון, כי לדעתה העונש סביר ואין להקל בו.
שופט בית-המשפט המחוזי, דוד בר אופיר, פסק כי יש לקבל את הערעור, וקבע כי לאחר שהשופט הודיע כי הוא מכבד את הסדר הטיעון, הוא לא יכול היה לסטות ממנו אלא אם כן היה אומר במפורש שנתוני ההסדר אינה נראים לו. לא ייתכן, הוסיף השופט, לקבל במפורש את הסדר הטיעון, ומאידך גיסא לשנות את נתוניו ללא הסבר ונימוק. אי לכך בוטל העונש שקבע שופט התעבורה, ובמקומו, הוטל עונש התואם את המפורט בהסדר הטיעון.
המסר המרתיע: גם כאשר מגיע להסכמה לגבי העונש עם התובע – עלול ביהמ"ש להטיל עונש חמור יותר כיוון שאינו צד להסדר הטיעון וההסדר לא מחייב אותו.
