עבירת אי שמירת רווח בין כלי הרכב

 

כ-31% מסך תאונות הדרכים בארץ נגרמות בשל התנגשות חזית באחור ומרבית תאונות חזית אחור, סיבתן העיקרית היא אי-שמירת מרחק. יחד עם זאת, על נתוני משטרת ישראל לשנת 2001, כ-8% בלבד מסך התאונות שגבו נפגעים, אירעו עקב אי שמירת מרחק בין כלי הרכב.

דיון תעבורה

תקנה 49 לתקנות התעבורה קובעת, כי נהג חייב לשמור על מרחק בינו ובין הרכב שלפניו, באופן שיאפשר לו להיעצר בכל עת למניעת תאונה. במקרה של תאונת דרכים מסוג חזית אחור, בדרך כלל הנהג שיואשם הוא הנהג הפוגע. הנהג יואשם בהתאם לסעיף אישום של אי-שמירת מרחק ולסעיף האישום הכללי של חוסר זהירות. הנהג לא יוכל לטעון להגנתו כי הוא הופתע מעצירת הרכב שלפניו, תהא סיבת העצירה אשר תהא, מאחר שאין באפשרותו להבחין בנעשה לפני הרכב המקדים אותו. לפיכך, עליו להיערך תמיד לכל התפתחות ולאפשרות של בלימת פתע.

 

עם זאת, ייתכנו מקרים חריגים לכלל זה שבהם הפגיעה מאחור לא תגרום להרשעת הנהג הפוגע. הדברים אמורים, בעיקר לגבי מקרים שבהם תנאי הדרך – הכביש או מזג האוויר – היוו סיבה עיקרית לגרימת התאונה.

 

דוגמה : פגע מאחור וזוכה

 

המקרה נדון בבית המשפט העליון ועסק בערעורו של נהג על שהורשע בפגיעה מאחור. המערער נהג באוטובוס אגד ביום חורפי וסוער ברמת הגולן. הוא התכוון לנסוע לכיוון קונטרה, אולם בגלל ירידת השלגים קיבל הוראה לשנות את כיוון נסיעתו ולחזור לגשר בנות יעקב. כשהחל האוטובוס לנסוע חזרה לגשר בנות-יעקב, הוא פגע בג'יפ צבאי אשר בלם לפתע לפניו.

 

בעת התאונה, ירד גשם ובצדי הדרך היה שלג – הכביש היה רטוב וחלק. בית המשפט קיבל את העובדה כי בשל השלג והרטיבות בכביש החליק האוטובוס ופגע בג'יפ, וכי מהירותו של האוטובוס הייתה כ-20 קמ"ש כשהוא הבחין בבלימת הג'יפ, זאת בהיותו מרוחק ממנו ב- 20 מטרים. השופט משה עציוני, מבית המשפט העליון, קבע כי הנהג שמר על מרחק מספיק ונהג במהירות המתאימה לתנאי הדרך. לפיכך, קבע שהתאונה אירעה שלא באשמתו – עקב התנאים המכבידים שהיו במקום.

נהיגה מהירה

נהג אשר מבחין בעצירת הרכב שלפניו, זקוק לזמן תגובה על מנת לבלום ולהיעצר מבלי לפגוע ברכב שלפניו. זמן תגובה הוא המרחק, שהנהג עובר מהרגע שבו הבחין בסכנה ועד ללחיצה על הבלמים וזאת להבדיל מעצירת הרכב. זמן תגובה מקובל הוא כשנייה אחת. הטבלה הבאה מדגימה את המרחק שעובר רכב בשנייה אחת בהתחשב במהירות הנסיעה:

 

מהירות (קמ"ש)רכב עובר בשנייה
308.33 מטר
4011.11 מטר
5013.89 מטר
6016.7 מטר
7019.4 מטר
8022.22 מטר
9025.0 מטר

 

חשוב לזכור, שייתכנו מקרים שבהם גם שמירה על מרחק תגובה כנדרש, עלולה שלא להספיק למנוע תאונה. דוגמה אחת, היא מקרה של תאונת שרשרת שבה הרכב המוביל פוגע תוך כדי הבלימה ברכב שלפניו, ולכן מרחק הבלימה שלו מתקצר; דוגמה נוספת היא תאונת חזית אחור, שנובעת לא בשל אי שמירת מרחק כי אם בשל אי-תשומת לב למתרחש בכביש והיעדר ריכוז מספק.

 

 

שיטת האכיפה:

 

לצורך מדידת הרווח בין כלי רכב עוקבים בהתחשב במהירות נסיעתם, הכניסה המשטרה לשימוש מכשיר הנקרא מרו"מ (מד רווח ומהירות). למכשיר זה, מוצמדת מצלמה אשר מצלמת את שני כלי הרכב. על-כן, נהג אשר נרשם נגדו דוח מקבל לידיו בדואר, במצורף לדוח, צילום של רכבו ושל הרכב שלפניו. חשוב להדגיש, שמדובר בשני צילומים נפרדים, כך שהנהג לא יכול לראות את שני כלי הרכב בתמונה אחת.

 

לפיכך, קיים ספק אם אמנם הנתונים שמספק המכשיר אכן מלמדים על אי שמירת רווח. נוצר ספק לגבי נתוני המכשיר, למשל במקרה שבו נהג הרכב המוביל בולם בלימת חירום או אפילו רק מאט את רכבו משום שהבחין במצלמה (או מכל סיבה אחרת). באותה עת, נוצר בתצלום נתון, שלפיו הנהג העוקב היה קרוב מדי לרכב המוביל. לפיכך, מצא שלכאורה אותו רכב לא שמר על מרחק, ולכן שלא בצדק מוגש נגדו דוח.

 

בבית המשפט לתעבורה ברמלה, בפני השופט אבינועם הדר, נדונה באופן מעמיק סוגיית אמינות מכשיר המרו"מ. לאחר שהשופט שמע עדים מומחים מטעם התביעה וההגנה, הוא הגיע למסקנה שלא ניתן לסמוך על המכשיר וכי הוא אינו אמין. בעקבות פסק דין זה, הפסיקה המשטרה להפעיל את המרו"מ לצורך אכיפת אי שמירת מרחק. הפרקליטות הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין המזכה. התיק נדון באופן חריג, בהרכב שלושה שופטים. פסק הדין נכתב על ידי השופט זאב המר. השופטים קיבלו פה אחד את ערעור המדינה וקבעו כי לדעתם המכשיר אמין .

 

אף שבית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה, לא חידשה המשטרה את השימוש במרו"ם וכל התיקים שנשארו פתוחים נסגרו.
למסקנה דומה, הגיע גם שופט התעבורה באשקלון, דב פולוק, שדן באמינות מכשיר המרו"מ ופסק שהמכשיר אינו אמין . בשלב זה, הפסיקה המשטרה לעשות שימוש במכשיר המרו"מ. ייתכן שהמכשיר יחזור לשימוש לאחר שייעשו בו שיפורים מתאימים.

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן