בית המשפט התייחס לנסיבות החריגות והקל בעונשו של הנאשם

מוות בשטח המת

 

פגיעה למוות בהולך רגל במעבר חצייה

 

 

נהג משאית, בעל ותק של 15 שנה בנהיגת רכב משא, עצר את רכבו לפני מעבר-חציה בצומת עלית ברמת-גן. הנהג נסע בדרך פתח-תקוה, מתל-אביב לכיוון רמת-גן, ונעצר לפני הצומת בכוונה לפנות שמאלה לרח' אבא הלל. מסלול נסיעת המשאית היה מחולק לארבעה נתיבים, שניים מסומנים לנסיעה ישר, לכיוון פתח-תקוה, ושניים לפנייה שמאלה לרח' אבא הלל.

 

נהג המשאית עצר לפני הצומת באור אדום, בנתיב הימני, מבין שני הנתיבים המיועדים לפנייה שמאלה, והמתין להתחלפות האור ברמזור לירוק.

 

באותה עת נכנסה לתוך מעבר-חציה הולכת-רגל קשישה כשהיא חוצה מימין לשמאל, בכיוון נסיעת המשאית, כאשר ברמזור מופיע אור אדום להולכי-הרגל. הולכת הרגל חלפה על-פני שני הנתיבים הימניים. האור ברמזור לכלי-הרכב התחלף לאדום-צהוב ולירוק. נהגת של רכב אחר, אשר עצרה בנתיב השני מימין הבחינה בהולכת-הרגל, ולפי עדותה היא חשה שעומד להתרחש אסון, וכלשונה: "היה מצב כזה שכולם חיכו שיקרה משהו…", אך לא הספיקה לעשות דבר. הולכת-הרגל המשיכה בחציית הכביש, סטתה שמאלה לכיוון נהג המשאית, דפקה עם מקל ההליכה על הדלת הימנית של המשאית, על-מנת להזהיר את הנהג (כיון שהאור ברמזור בכיוון הנסיעה כבר התחלף כ לירוק), ולאחר מכן חזרה הולכת-הרגל, שגובהה כמטר וחצי, למעבר והמשיכה בחציה, כשהיא חולפת על-פני חזית המשאית.

 

נהג המשאית, כשהתחלף האור ברמזור בכיוון נסיעתו לירוק, השתהה קמעה, בחן את מעבר-החציה, ראה כי הוא ריק מהולכי-רגל והחל בנסיעה איטית בפנייה שמאלה. באותה עת לא יכול היה לראות את הולכת-הרגל מפאת גובהה של המשאית, כי הולכת-הרגל היתה בשטח המת של הנהג.

 

לדאבון הלב, התרחש הגרוע מכול. כשהחלה המשאית להתקדם, פגעה בהולכת-הרגל וגרמה למותה.

 

בית-המשפט לתעבורה הרשיע את נהג המשאית. העניין נדון בבית-משפט השלום בתל אביב בפני השופטת גדות. הסניגור טען כי לא היה כל פגם בהתנהגות נהג המשאית, אשר עמד לפני הצומת באור אדום, והחל להתקדם רק לאחר שהתחלף האור לירוק, ושהחל בכניסה לצומת לא היתה הולכת-הרגל בשדה-ראייתו, ולכן הוא לא אחראי למותה.

 

נציגת הפרקליטות טענה, כי הנהג אחראי לגרימת התאונה, וכי היה עליו להביא בחשבון (ובנהג מקצועי עסקינן), כי הולך-רגל עלול להיכנס למעבר-חציה, למרות הופעת האור האדום להולכי-רגל, או להיכנס למעבר באור ירוק, לחצותו באיטיות, ולמצוא את עצמו בתחום המעבר, כאשר האור להולכי-רגל כבר התחלף לאדום.

 

בנסיבות אלו – כך לפי גישת הפרקליטות – צריך היה הנהג לשים לב לתנועת הולכי-רגל במעבר, בשעה שהמתין באור אדום. כך היה מבחין בהולכת-הרגל לפני שנכנסה לשטח המת.

 

השופטת הרשיעה את הנהג וקבעה, כי הוא אחראי לגרימת התאונה, כי עמד לרשותו זמן של "לפחות 5 שניות", שבהן יכול היה להבחין בהולכת-הרגל טרם כניסתה לשטח המת. כיוון שלא הבחין בהולכת-הרגל באותן 5 שניות של חסד – דמו בראשו, והוא אחראי לתוצאה הקטלנית.

 

לעניין העונש, התחשבה השופטת בנסיבותיו החריגות במיוחד של מקרה זה, ברשלנותה התורמת הגבוהה של הולכת-הרגל, ובעינוי הדין שנגרם לנהג באשר התאונה אירעה למעלה משלוש שנים לפני מתן פסק-הדין.

 

לנוכח זאת, נגזר על נהג המשאית עונש של מאסר על-תנאי, פסילת רשיון נהיגה ל-18 חודשים בפועל (עונש הפסילה המינימלי בחוק במקרה של תאונה דרכים קטלנית הנו 3 שנים, ומקובל להטיל עונשים בין שמונה לעשר שנות פסילה), פסילה על-תנאי של שלוש שנים למשך שלוש שנים במקרה של הרשעה בתאונת דרכים קטלנית, וקנס בשיעור
3,000 ₪.

 

 

ערעור, הרשעה והקלה

 

 

סניגורו של הנהג ערער על הרשעתו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. הערעור נשמע בפני סגן הנשיא השופט, מנחם אילן, והשופטים, דוד בר-אופיר ואפרים שלו.

 

בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור על ההרשעה, אך התחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה, בעברו הנקי של הנהג במשך 18 שנות נהיגה ובעינוי הדין שנגרם לו. למרות שהמדובר בעונש קל – בהתחשב בתוצאות הקטלניות של התאונה – הקל בית-המשפט המחוזי בעונש "בהתחשב בעמדת בא-כוח המדינה, בהתחשב בעובדה שמדובר ברשלנות שמקורה במבנה המיוחד של המשאית הכבדה שנהג בה המערער בזמן התאונה", בעקבות זאת, סויג העונש כך ש-18 חודשי פסילת רשיון נהיגה בפועל שנגזרו, סויגו רק על נהיגת משאית, והותר למערער לנהוג ברכב מסוג אחר.

 

הלקח הבטיחותי: נהג חייב לשים ליבו אם הולכי רגל חוצים במעבר – גם כאשר הנהג במצב עמידה ברמזור אדום.

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן
 

לכל שאלה וליעוץ מיידי ללא חיוב

חייגו עכשיו למספר:

03-5184567

או מלאו את הפרטים הבאים ונחזור אליכם בהקדם









    Call Now Button
    WhatsApp chat