להאזנה:
– ר"ע 709/85, נסים נעים נ' מ"י, תקציר כ"ו 21 עמ' 325.
34.יט. שכרות – (לחומרה) – עפ"י תיקון לפק. התעבורה (מס' 35) התשנ"ה – 1995 אשר הגדרתו "פסילת מינימום בשל נהיגה בשכרות", אחרי סעיף 39 לפק. התעבורה, יבוא סעיף 39 א' ועל פיו:
אדם אשר הורשע בעבירה כאמור בס' 62(3), דינו, בנוסף לעונשים אחרים, פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון הנהיגה במשך שנתיים, לכל הפחות.
הורשע בעבירה זו בשנה אשר קדמה לעבירה הנוכחית- דינו, פסילה לתקופה של ארבע שנים לכל הפחות; בית המשפט רשאי, בנימוק הנסיבות המיוחדות, להטיל פסילה קצרה מפרק הזמן האמור.
– סעיף חוק 1519 מיום 11.4.95.
34.כ. שכרות – לחומרה – הנשיא מ. שמגר דחה בקשת רשות ערעור על הרשעה בנהיגה בשכרות, הנשיא ניתח לעומק את התקנות וסעיפי החוק בנדון ולפי שהסיק אין מניעה להוכיח שכרות גם בדרך ניתוח התנהגות בלבד ללא בדיקה מקצועית אם כי הנשיא הדגיש שישנו סיכון בהרשעה על בסיס התרשמות חיצונית סובייקטיבית. בין אם המדובר בהתרשמות של שוטר, או של כל אדם אחר וביהמ"ש צריך ליתן דעתו על הדבר.
מאידך, אין באמור בכדי לקבוע כי המחוקק סתם את הגולל על יתר הראיות, למעט הבדיקות המדעיות, שבאמצעותן מנסה התביעה להוכיח שכרותו של נהג, אף אם לא נערכו הבדיקות המדעיות, כאמור.
כלל יסוד הוא, כי על הראיות להיות אמינות, על כל מקרה שלא יבוא וכי על ראיות אלו להוכיח את טענת המאשימה, מעבר לכל ספק סביר.
– ר"ע 666/86, סאמי עודה נ' מ"ינ, פ"ד מ' חלק 4 עמ' 463 בעמ' 469.
-
34.יח. שכרות – (לחומרה) – עשר שנות פסילה
34.כא. שכרות – (לקולא) – הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בגרימת תאונת דרכים קטלנית עקב נהיגה במצב שיכרות אשר כתוצאה ממנה נהרגה חמתו שנסעה ברכבו, חמו נחבל וגם הנאשם ושני נוסעים נוספים שנפגעו קלות. רמת אלכוהול המוערכת בדמו של הנאשם ביחס לשעת התאונה נעה בין 180 מ"ג – 125 מ"ג. התביעה תיקנה את כתב האישום מעבירה של הריגה לעבירה של גרימת מוות. על הנאשם לא הוטל מאסר, אלא עבודות שירות לתקופה של 6 חודשים ופסילת רשיון נהיגה 8 שנים, 4,000 ש"ח קנס ופיקוח שירות המבחן למשך שנה.
– ת"פ 19/96(מחוזי ב"ש), מ"י נ' דרור פלד, השופט ר. אבידע, פס"ת כרך ב' (9) עמ' 22.
להמשך קריאה
