הנהג, שהתבקש להסביר כיצד אירעה התאונה שתוצאותיה ילווו אותו כל חייו, השיב: "לא יודע מה קרה לגומי, שהשתחרר וגרם להסתבכות תיק החפצים בגלגל האחורי." עקב התאונה הועמד נהג האופנוע לדין בבית-המשפט לתעבורה בבאר שבע.
לפי האמור בכתב האישום, חטא הרוכב בנהיגה לא זהירה ובהתנהגות שגרמה לתוצאות התאונה, כיוון שנהג באופנוע כאשר המטען אינו קשור כראוי. סנגורו של הנהג החליט להודות באישום, למרות שהמדובר כמעט בכוח עליון. זאת כיוון שכל עוד אין לנהג הסבר מדוע ולמה השתחרר הגומי, האחריות רובצת עליו, על פי הכלל המשפטי אודות "הדבר מדבר בעדו", וההנחה לכאורה היא שהרוכב לא קשר את המטען באופן הולם, או אפילו מתח את הגומי יתר על המידה. על פי הדין נהג המורשע בגרימת חבלה קשה ("של ממש") דינו להיפסל מלנהוג לתקופה מינימאלית של שלושה חודשים בפועל. לפיכך, נגזר על הרוכב, בהתחשב בתוצאות התאונה ובהרשעותיו הקודמות, עונש של 500 ₪ קנס, שלושה חודשים פסילת רשיון הנהיגה, וארבעה חודשים מותנים לשנתיים.
הרוכב הגיש ערעור על חומרת העונש לבית-המשפט המחוזי בבאר שבע, ובו פירט את הנכות הקשה שנגרמה לו. סנגורו טען שהרוכב נענש דיו בידי שמים, ויש להקל עמו ולאפשר לו להמשיך ולהתפרנס בנהיגת רכב. הסנגור ביקש לסייג את הפסילה באופן שיאופשר למערער לנהוג ברכב פרטי, אפילו כפוף להארכת תקופת הפסילה לגבי הרכב הדו אופני. הערעור נשמע בפני השופט אפרים לרון, והשופט קיבל את הערעור, התחשב במצבו של המערער ופציעתו הקשה והתיר לו לנהוג על רכב דו אופני למשך כל תקופת הפסילה (הפסילה המסויגת הוארכה משלושה חודשים לשישה). בנימוקי פסק הדין כתב השופט, כי רשלנותו של המערער התבטאה לא באופן נהיגתו אלא בקשירת המטען.
הלקח הבטיחותי: יש להקפיד בקשירת המטען למניעת התאונה.
קרא עוד על:
