הנאשם זוכה לאחר שהוכח שהרכב המעורב נסע במהירות מופרזת
נהג רכב טרנספורטר נסע ברכבו בירושלים והתקרב לצומת. בצומת, פנה הנהג שמאלה והתנגש ברכב פרטי מסוג פיאט שהגיע מולו. כתוצאה מכך, סטה רכב הפיאט ממסלולו, עלה על המדרכה והועף לעבר גדר אבנים שעליה ישבה אם ושלושת ילדיה. הרכב פגע בהם ואחד מהילדים נהרג. לאחר מכן, חלף הרכב מעל גדר האבנים בגובה של 60 ס"מ ונחת במרחק של כ- 25 מטר בתוך החצר. גם נוסעי הפיאט נפצעו.
נהג הטרנספורטר הועמד לדין על כך שלכאורה הוא חסם דרכו של הפיאט, זאת כשפנה שמאלה בצומת. במהלך הדיון במשפט התעבורה העיד מהנדס התנועה מטעם הנאשם, כי לפי חישוביו נמצא שמהירות הפיאט לפני התאונה הייתה 90 קמ"ש לפחות, בעוד שהמהירות המותרת במקום היא 50 קמ"ש. מנגד, הבוחן המשטרתי העיד כי איננו יכול לחשב את מהירות הפיאט בגלל ההתנגשות ובגלל תנועתה לאחר ההתנגשות. אולם, על אף שבית המשפט קבע כי רכב הפיאט נסע מהר, הרשיעה שופטת התעבורה בירושלים, רות זוכוביצקי, את הנאשם, נהג הטרנספורטר.
הנהג ערער לבית המשפט המחוזי, בטענה כי מות המנוחה ופציעת האחרים אירעו שלא באשמתו ולא בשל רשלנותו, אלא בשל מהירות נסיעת הפיאט. ואכן, בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וזיכה את נהג הטרנספורטר מאחריות לגרימת התאונה. השופטים ציינו כי:
"נראה, אפוא, כי הסיבה הישירה והמיידית לגרימת מות המנוחה ופציעת הפצועים – היא מהירותה הבלתי סבירה של נהגת הפיאט בכביש עירוני, ונהיגתה בחוסר זהירות ובחוסר מיומנות מספקת בעת שהבחינה בטרנספורטר. אין לנו אלא לתמוה מה טעם בחרה המשיבה שלא להביא את נהגת הפיאט לדין כלל". באשר על כן , זוכה כאמור המערער מאשמת גרימת המוות.