להאזנה:
סיפור מקרה
בבית המשפט לתעבורה בחיפה, בפני השופט יגיב פוקס, הואשם נהג בפגיעה למוות בהולך רגל. התביעה טענה, כי במהלך הנסיעה ברכבו ברחוב אלנבי בחיפה לכיוון הים, פגע הנהג בהולך רגל שחצה את הכביש – כביש דו-סטרי רחב – ובכך גרם למותו. כשנחקר במשטרה לראשונה, לא ידע הנאשם להסביר מדוע לא הבחין בהולך הרגל, אף על פי שהולך הרגל הספיק לחצות את רוב רוחבו של הכביש.
בהודעה שנייה שמסר הנהג הוא חזר בו מגרסתו הראשונית והשיב כי הוא "משער" שהולך הרגל חצה ,כנראה, בין מכוניות נוסעות ומסיבה זו הוא התגלה לו רק כשהיה לפני רכבו, כרגע לפני הפגיעה. השופט פוקס הרשיע את הנהג בקביעה שהנהג אינו זוכר את האירוע ואין כל עדות התומכת בוודאות בגרסתו. השופט גזר על הנאשם עונש של חמש שנות פסילה ושישה חודשי עבודות שירות.
סניגורו של הנהג ערער לבית המשפט המחוזי בחיפה.[1] שופטי בית המשפט המחוזי, בראשות השופט מיכאל סלוצקי, קיבלו את הערעור וזיכו את הנאשם. בפסק הדין כתבו השופטים, כי ההשערה שהעלה המערער היא הגיונית והתבססה על האירועים 'בשטח' – ההשערה התבססה על כך, שאכן הייתה תנועה של כלי רכב בשני הנתיבים בכביש הדו-סטרי; שכלי הרכב הגיעו למעבר החצייה לאחר שעשו את דרכם במעלה הכביש, לפיכך לא ניתן היה להבחין בהם עד הפסגה ולבסוף התבססה גם על כך שהולך הרגל התפרץ מבין מכוניות נוסעות באופן שלא ניתן היה להבחין בו מבעוד מועד. ולכן הופעתו הפתיעה את המערער. אמנם המערער העלה השערה ולא העיד באופן החלטי כי הוא זוכר שכך המצב היה, אולם, אף על פי כן, קבע בית המשפט כי זכותו של הנאשם ליהנות מהספק, שכך אכן היה מצב הדברים ועל כן זיכתה אותו. זאת, בהיעדר ראיות אחרות ומשום שלא הופרכה האפשרות הזו.
[1] ע.פ. 468/88, מנחם בלום נגד מ.י. ראה בספרו של המחבר "תעבורה עקרי הלכות" עדכון מס' 5 עמוד 58 ערך 43
קרא עוד על:
אי ציות לרמזור אדום