זוכתה פעמיים בעקבות אותה תאונה

 

נהג העומד לדין ומואשם בגרימת תאונת דרכים, רוב הסיכויים שיורשע, באשר, בד"כ, די ברשלנות כלשהי, ואפילו מעטה, בכדי ששופט התעבורה יקבע כי הנהג אשם; קל וחומר כאשר הנהג מאבד את השליטה על רכבו, סוטה מנתיב נסיעתו ומתהפך.
נהג המאבד את השליטה על רכבו יימצא אשם ויורשע בדין וזאת כיוון שאין דרכן של מכוניות להחליק ולהתהפך, ולאור זאת קיימת חזקה כי מי שהחליק או איבד שליטה על רכבו, הוא אשר גרם לכך, אלא אם אותו נהג יוכיח שהיה גורם חיצוני אשר בעטיו התאונה נגרמה.

 

נהגת, בת 19, האוחזת ברשיון נהיגה מזה 3 חודשים בלבד, הסיעה את רכבה בירושלים בכביש המחבר את בית אריה עם כפר לובן וזאת בחודשי הקיץ בשעת חשיכה. בהגיע הנאשמת סמוך לכפר לובן סטתה מנתיב נסיעתה, איבדה השליטה על רכבה והתהפכה בצד הדרך. עקב התאונה הנהגת נפצעה ורכבה ניזוק.

 

בעקבות התאונה הוגש נגד הנהגת כתב אישום לביהמ"ש לתעבורה בירושלים. הנהגת כפרה באחריות לתאונה וטענה כי נסעה בכביש חשוך ונמנעה מלהאיר את הדרך באור דרך (אור גבוה) כיוון שכלי רכב נסעו מולה. לפתע הבחינה הנאשמת ברוכב אופנים אשר הגיע מולה ונכנס לתוך נתיב נסיעתה. על מנת שלא להתנגש בו הסיטה את רכבה באופן חד לשול הדרך וכתוצאה ממעשה זה איבדה את השליטה על רכבה והתהפכה.

 

הראיות בתיק נשמעו בפני שופט התעבורה יוסף ריבלין. לתאונה לא היו עדי ראיה ולאור זאת הגישה התביעה לביהמ"ש את הודעת הנאשמת בה סיפרה הנהגת על רוכב האופנים שהפתיע אותה וכן תעודה רפואית המלמדת על פציעתה. הסנגור ביקש מהשופט לזכות את הנאשמת על אתר ולא לחייב אותה להשיב לאשמה. הסנגור טען כי הנאשמת הסבירה בהודעתה את נסיבות האירוע ולפי ההודעה עולה כי הנאשמת נקלעה למצב חירום והסטייה נגרמה עקב התרשלות רוכב האופניים כאשר נהיגתה היתה ללא דופי.

 

התובע המשטרתי השיב וטען כי הנאשמת אחראית לכאורה לאירוע התאונה וזאת כיוון שאובדן השליטה על הרכב נבע, לדעתו, מחוסר ניסיונה, עקב היותה נהגת חדשה ואם היתה נוהגת מלכתחילה במהירות איטית יותר, סביר להניח שהייתה מצליחה להיעצר מבלי להתהפך. שופט התעבורה קיבל את טענת הסנגור, זיכה את הנאשמת מבלי שחייב אותה להשיב על האשמה. השופט קבע כי אכן המדובר ברוכב שנסע ללא תאורה, חדר לתוך מסלול נסיעת הנאשמת, ובנסיבות אלו לא מוצדק לטעון שסטייתה הפתאומית מצביעה על רשלנות.

 

בכך העניין לא הסתיים. הפרקליטות הגישה ערעור על הזיכוי לביהמ"ש המחוזי בירושלים. בהודעת הערעור טענה הפרקליטה כי על הנאשמת להעיד ולהיחקר על גרסתה ולפיה אכן לא ניתן היה למנוע את התאונה כפי שהתרחשה. הערעור נשמע בפני השופט משה גל. השופט פסק כי לא ראוי היה לזכות את הנאשמת מבלי לאפשר לתביעה לחקור אותה בחקירה נגדית על אמיתות גרסתה. לאור זאת הוחזר התיק לשמיעה לביהמ"ש לתעבורה בירושלים. השופט אשר זיכה את הנאשמת פסל את עצמו ועקב כך נשמע התיק בפני שופט תעבורה אחר – אביטל חן.

 

הנאשמת העידה. לפי עדותה, במהלך הנסיעה, בתנועה עמוסה, הבחינה לפתע לפניה ברוכב אופניים אשר בא לקראתה וחוסם את דרכה כשהוא נוסע ללא אורות. היא הפנתה את הרכב שמאלה וגם הרוכב סטה שמאלה. עקב כך, ובמגמה שלא לפגוע ברוכב, הסיטה הנהגת את רכבה בחוזקה לשול הדרך והתהפכה. הנהגת הדגישה כי הכביש היה חשוך לחלוטין, האופניים לא היו מוארות, בגדי הרוכב היו כהים ונראה לה שהמדובר בילד.

 

לאחר עדות הנאשמת וסיכומי הסניגור, החליט השופט חן לזכות את הנאשמת. השופט חישב את אפשרויות העצירה בהתחשב במהירות סבירה במקום, והמרחק שניתן להבחין ברוכב באמצעות פנסי הרכב. לפי חישוביו מצא השופט כי לא ניתן בהכרח לקבוע כי היה סיפק בידי הנהגת להיעצר בעוד מועד; מה גם שאין נתונים מלאים אודות מהירות הרוכב ואופן נהיגתו. לאור כל זאת זוכתה הנאשמת בפעם השניה, ועל זיכוי זה לא הוגש ערעור נוסף.

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן