סיכום מקרה – השוטרת שתמיד רושמת
לאור דברים אלו, ביקש הסניגור לזכות את הנאשם בטענה לפיה אין הצדקה להאמין לשוטרת כי גם במקרה דנן, היא בדקה את קיומם של התמרורים, מה גם שהשוטרת, לדבריה אינה זוכרת את האירוע אלא מעידה על נוהל העבודה השגרתי שלה.
שופט התעבורה דחה את טענת הסניגור וקבע כי, לאור עדות השוטרת לפיה היא תמיד בודקת קודם את קיומם של התמרורים, מצא בית המשפט להאמין לדבריה ולקבל את גרסתה כאמת וזאת חרף העובדה שבדיקת התמרורים לא נרשמה בדו"ח.
על החלטה זו הגיש הסניגור ערעור לביהמ"ש המחוזי בת"א. השופטת בערעור, נורית אחיטוב, קיבלה את טענת הסניגור וזיכתה את המערער. בנימוקי הזיכוי כתבה השופטת כי בהתחשב בכך שאת המקרה עצמו השוטרת אינה זוכרת וכיוון שהשוטרת התרשלה ברישום לגבי בדיקת התמרורים, התעורר בליבה של השופטת בערעור ספק שמא השוטרת שכחה לא רק לרשום את הדברים אלא אף לבדוק אם אכן התמרורים מוצבים בכניסה לדרך העירונית, טרם צאתה למשמרת. כן הוסיפה השופטת וציינה כי אין די באמירה כי בדרך כלל השוטרת בודקת את התמרורים בטרם הפעלת המכשיר , שכן השוטרת עצמה ציינה שבדרך כלל היא גם רושמת זאת, אך הפעם לא ביצעה רישום בהתאם. בנסיבות אלו נוצר בלבה של השוטרת ספק ולאור הספק הזה קבעה השופטת כי לא הוכח שהדרך עירונית וכיוון שהדבר לא הוכח, נהיגת רכב במהירות הפחותה מ- 80 קמ"ש הינה חוקית, ולאור זאת זוכה הנאשם.
